תְּהִלִּים ס״ב · ט׳

בטחו - אחר שהוכיח המהותתים שב לדבר אל עם השם, בטחו בו על כן בלשון רבים.

אלהים מחסה לנו סלה - כי עם מעם השם והזכיר מחסה, כנגד מחסי באלהים.

בטחו. אמר לבני הגלות בטחו בו בכל עת שיביא לכם הגאולה, בכל עת. אע"פ שיאריך זמן הגלות ולא בא עת הגאולה בטחו בו בכל עת ר"ל עם אלהים:

שפכו לפניו לבבכם. בתשובה שלימה ויבוא לכם הגואל:

כי אלהים מחסה לנו. ולא יהיה מחסה כזב מחסהו כמו שהוא מחסה בני אדם על כן אמר אחריו:

עם. אתם בני עמי בטחו בו בכל עת:

שפכו לפניו לבבכם. בתפלה כי הוא מחסה לנו מעולם:

בטחו בו עם, אתם עם בטחו בה', כי הבטחון בה' י"ל יתרון מבטחון על דבר אחר, א. שהבטחון על דבר אחר על בני אדם וכדומה, לא יבטח בו בכל עת, כי בעת רעה לא יוכל להושיעו, אבל על ה' תבטחו בכל עת, ב. שהבטחון על בני אדם לא תוכלו לגלות לו כל מצפוני לבכם, שיש דברים שיתבייש מגלות לבני אדם, אבל לפני ה' תשפכו לבבכם לגלות כל מצפוני לב, ג. שאלהים מחסה לנו, שבאדם רק יבטח, אבל בה' ימצא מחסה, כמ"ש טוב לחסות בה' מבטוח באדם כמש"פ שם, סלה, סיום הענין: (חלק ג') אך בני אדם הם הבל, שאין בם ממש, וגם בני איש הגדולים שיש בהם איזה ממש, הם כזב, שהוא דבר הפוסק ואינו מתקיים במאזנים לעלות, אם תראה בני אדם שעולים ברום ההצלחה הם דומים כמי שעולה בכף מאזנים, שזה סימן שהמה מהבל יחד, כי כשמניחים שני דברים בשתי כפות המאזנים ההבל והקל הוא עולה למעלה ודבר הכבד נופל למטה, כן עלייתם הוא סימן שהם מהבל ואין להם כובד וממש בעצמותם: