מִקְצֵ֤ה הָאָ֨רֶץ ׀ אֵלֶ֣יךָ אֶ֭קְרָא בַּעֲטֹ֣ף לִבִּ֑י בְּצוּר־יָר֖וּם מִמֶּ֣נִּי תַנְחֵֽנִי׃

מקצה הארץ - שהוא רחוק מאהל ה' או הוא הטעם אע"פ שאני בקצה הארץ שהוא מקום שפל, בצור ירום ממני. והטעם: שיהיה רם ממני שם תנחני.

מקצה הארץ. אם על דוד, מארץ פלשתים ששהיה גולה שם. ואם על הגלות קורא כל אחד מישראל מארצו' הגלות:

בעטף לבי. רבוי התפלה בצרה תקרא עטיפה:

בצור. בצור שהוא רם ממני שלא אוכל לעלות שם:

תנחני. אתה שם והצור הוא א"י, אם על דוד אם על גלות:

מקצה הארץ. כשהיה נלחם עם ארם אמר כשאני בקצה הארץ רחוק מא״‎י כאשר לבי מעוטף בצרות אקרא אליך שתנחם אותי:

בצור ירום ממני. ר״‎ל שאנצח מלכים החזקים ממני:

בעטוף. מלשון עטיפה ולבישה: