תְּהִלִּים ס׳ · ג׳

אלהים זנחתנו - טעם זנחתנו שלא נוצח עד עתה במלחמה, וככה פרצתנו. וכבר הזכרתי כי כח השם הפועל בעבר ועתיד כי תקרנה קורות במלחמה, וככה אנפת - אנף תשובב לנו.

אלהים. כשהלך הדרעזר מלך צובא ולקח מא"י הסמוך לפרת לפיכך אמר זנחתנו פרצתנו שפרץ מלך ארם בארצינו ואין זה אלא שאתה זנחתנו אנפת בנו ואתה תשובב לנו תשוב אלינו ברחמיך:

פרצתנו. ר״‎ל כמו עיר שנפרץ חומתה אז באים לתוכה מכל רוח כן באה המלחמה עלינו מכל צד:

אנפת. הנה עד עתה כעסת עלינו ומעתה העמד אותנו בהשקט ומנוחה:

זנחתנו. עזבתנו:

פרצתנו. מל׳ פרצה:

אנפת. מלשון אף וחמה:

תשובב. ענין הנחה והשקט:

אלהים זנחתנו, מה שזנחתנו תחלה ושבנו אחור מני צר ופרצתנו שהאויב פרץ בנו פרצות, בזה אנפת ר"ל כלית חרון אפך עלינו, ועי"כ תשובב לנו שבט לעשות חיל, ע"ד אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני: