יָגַ֤עְתִּי ׀ בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה בְכׇל־לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה׃

יגעתי - יספר רוב חליו ואנחותיו ואשחה כחו כאשר יפרש השוחה לשחות ומטתי פעול והטעם ממי בכיותי, על דרך ונשמה לא נשארה בי. ויש אומרים: כי אשחה תרגום ארחץ בארמית.

יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה: כי אני נאנח ודואג על חליי ובוכה עד שאשחה מטתי בכל לילה. כי בלילה יכבד החלי ויאנח האדם ויבכה על חליו. או יבכה בלילה מפני שבני הבית ישנים ואין רואה אותו. והנה הוא יגע מהאנחה ומהבכי. ומה שאמר: אשחה ואמסה הוא על דרך גוזמא והפלה. ופרוש אשחה מן כאשר יפרש השחה לשחות (ישעיהו כה יא), או מתרגום וירחץ (בראשית מג לא): ואסחי. ופרוש אמסה מן המסיו את לב העם (יהושע יד ח); ותמס כעש חמודו (תהלים לט יב). ואלה הם מנחי הלמ"ד מבנין ההפעיל. ויש מפעלי הכפל מזה הענין רבים, כמו: המסו את לבבנו (דברים א כה); וימס לבב העם (יהושע ז ה).

יגעתי. נעשיתי עיף ויגע במה שאני מתאנח בכל עת:

אשחה. אני משיט את מטתי במי הבכי כדבר השט על פני המים:

בדמעתי. אני מתיך ומרטיב ערשי בדמעות עיני וכפל הדבר במ״‎ש:

אשחה. ענין שחיה במים כמו כאשר יפרש השוחה לשחות (ישעיה כ״ה):

ערשי. מטתי כמו ערש יצועי (לקמן קל״ב):

אמסה. מלשון המסה והתכה:

יגעתי, עתה מתחיל ענין השני נגד אויביו המצערים אותו אומר הנה יגעתי באנחתי, עד שבכל לילה אשחה ואמאס את מטתי מרוב הבכי, בכל זאת מן הבכי והדמעות לא עששה עיני, רק עששה מן הכעס עיני, ועיני האחרת נעתקה ממקומה לא מן הדמעות שבכיתי בעבור חליי רק בכל צוררי, כי הם קשים לי יותר מן החולי - משיב פניו נגד אויביו, אומר. סורו ממני אתם פועלי און, כי הלא בעת אשר שמע ה' קול בכיי, בעת אשר שמע תחנתי, (ה' תפלתי יקח הוא מאמר מוסגר, רצה לומר הלא באין ספק כי ה' תפלתי יקח ויקבל) הלא אז בעת שמע ה' קול בכיי ותחנתי, הלא אז ישיגם שתים רעות, א. כי יבושו מאד כל אויבי, הבושה שלהם תהיה במאד מאד, רבה וגדולה מאוד, וגם ב. הלא אז יבהלו כל אויבי, כי גם ישיגם משפט אלהי ממעל, לכן טוב לפניהם כי ישובו (רגע) יבושו רגע, שישובו תיכף ברגע הזאת ובזה ירויחו כי אך רגע יבושו, במה שיוכרחו להודות על האמת, ולא יבושו מאד, וגם לא יבהלו מפני העונש: