וַאֲנִ֤י ׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֮ וַאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ כִּֽי־הָיִ֣יתָ מִשְׂגָּ֣ב לִ֑י וּ֝מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר־לִֽי׃

ואני, עזך - כנגד עוזו אליך אשמורה.

וחסדך - כנגד אלהי חסדי.

ולבקר - הפך הכלבים כי ביום ינומו.

כי היית משגב לי - ששמעת תפלתי ממתקוממי תשגבני.

ואני אשיר. כשתראה לי עוזך בתקח נקמתי אני אשיר עזך:

וארנן לבקר. בכל בקר ובקר כלומר תמיד ארנן חסדך שתעשה עמי, והדין עלי שאשיר וארנן שהייתי משגב לי:

ואני אשיר. כשאהיה נושע אספר עוזך בשיר ובכל בוקר ארנן חסדך:

ומנוס. אמר דרך משל כאדם הנס לאוהבו להמלט:

מנוס. מל׳ ניסה ובריחה:

ואני אקום בלילה, כדי שאשיר עוזך כל הלילה, ובבקר ארנן חסדך מה שהיית משגב לי ומנוס ביום צר לי שעזרתני לנוס ולברוח: