תְּהִלִּים נ״ז · ה׳

נפשי בתוך לבאים אשכבה - בעבור עדת שאול.

וטעם לוהטים - כאילו כתוב בתוך לוהטים.

וטעם שניהם - האומרים רע אל שאול בעבורו.

נפשי בתוך לבאים. נפשי שוכנת בין בני אדם הטורפים כלבאים ואני שוכב בין אנשים השורפים כלהב אש ופניהם כחנית וחצים:

חרב. ממית בלה״‎ר כחרב חדה:

לבאים. שם משמות האריה:

לוהטים. ענין להב כמו אש לוהט (לקמן ק״ד):

חדה. חדודה:

נפשי שוכנת בתוך לבאים ואריות, וגם אשכבה (בתוך) לוהטים נחשים לוהטים ושורפים, אבל הלבאים והלוהטים שאני בתוכם הם מסוכנים יותר מלבאים ולוהטים אחרים כי הם בני אדם, שהלבאים והלוהטים שאני בתוכם הם בני אדם לא בע"ח בלתי מדברים, ותחת שהלבאים אין להם רק שינים של עצם, הלבאים שאני בתוכם שניהם חנית וחצים של ברזל, ותחת שלוהטים אין למו רק ארס שהוא תחת לשון בשר, לשונם הוא חרב חדה, שגרוע מלשון הנחשים השרפים, לכן רומה על השמים, שישלח משמים ויושיעהו, ונגד מ"ש אקרא לאל עליון שהוא הסבה הראשונה, אומר רומה על השמים אלהים, ונגד מ"ש לאל גומר עלי שהוא אחרית הסבות, אמר על כל הארץ כבודך, היינו שתהיה התשועה בסבתה הראשונה מאתך עפ"י נס, למעלה מן השמים שמורה על הנהגת הטבע והמערכה, וכן גמר התשועה בסבתה האחרונה תהיה מאתך בבלי אמצעי, עד שיתגלה כבודך על כל הארץ, כי אחרית המסובבים הוא בארץ: