לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּ֭שְׁחֵת לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בְּבׇרְח֥וֹ מִפְּנֵי־שָׁ֝א֗וּל בַּמְּעָרָֽה׃

למנצח אל תשחת. כך כינה דוד המזמור הזה בשביל שהיה קרוב למות, ויסד מזמור זה לאמר אל תשחת אותי ה':

למנצח אל תשחת, בברחו מפני שאול - על נועם פיוט תחלתו, אל תשחת וחברו במערה, אף על פי שאני במערה אין לי מחסה זולתך.

למנצח. כבר כתבנו בתחילת הספר כי לא נודע אצלינו היום המלות אשר בראשי המזמורים והחילוק אשר ביניהם וענין המזמורים האלה בענין דוד עם שאול, ואיפשר שהיה לענין זה תחילת' אל תשחת שלא ישחיתהו ביד שאול וזה המזמור אמר דוד בעוד שהיה הוא ואנשיו בירכתי המערה ובא שאול להסך את רגליו:

אל תשחת. על כי היה קרוב להיות נלכד אז ביד שאול התפלל ואמר אל תשחיתני:

במערה. להסתר עצמו במערה:

למנצח אל תשחת, יען שעל ענין זה חבר עוד מזמור לקמן סי' קמ"ב ושם דבר מצרתו לבד, ופה דבר גם ממה שכפה את יצרו לבל ישחית את שאול, ציין מזמור זה במלות אל תשחת (שכן תפס ע"ז לשון השחתה (שמואל א כ״ו:ט׳) ויאמר דוד אל תשחיתהו) ומזמור זה נחלק לשני חלקים, א. תפלה שינצל, עד פסוק ח', ב. מדבר ממה שלא הרג את שאול וכבש יצרו וזה היה לו לכבוד ותפארת עד ששאול הכיר את צדקתו ואמונתו: