התחילו ללמודישי - אמר רבי משה: הטעם ישי מות. וטעם ישי - שיהיה המות נושה להם, שיקח את נפשם. ואחרים אמרו: מגזרת נשני אלהים שישכחו המות ולא יעלוהו על לבם, עד שירדו חיים שאול, אם כן תהיה דרך ישי כדרך: אל תמחי, צור ילדך תשי, שהמלה מלרע. ויש אומרים: שהוא חסר אל"ף, מן השיאני והוא קרוב. והטעם: ישיאם עד שלא ירגישו וירדו חיים שאול. אמר רבי משה: במגורם בחבורתם, כמו העוד הזרע במגורה. והנכון בעיני: בארץ מגוריהם כנגד בעיר.
ישי מות עלימו. כתוב בלא אל"ף וקרי באל"ף, אלהים שזכר ישיא המות על אחיתופל ועל היועצי' על דוד לרעה:
ישיא. יתחייב המות לבא עליה:
ירדו שאול חיים. שימותו מיתת פתאום שלא ירגישו בחולי עד שימותו. וכן נבלעם כשאול חיים (משלי א, יב):
כי רעות במגורם בקרבם. הרעות שחושבים בקרבם אומרים במגורם ופירושו במקו' אסיפותם כלומר שנאספו שם להתיעץ בירושלים על דוד:
ישי מות. ה׳ יחייב עליהם את המות ר״ל על אחיתופל וריעיו:
חיים. פתאום כשהם בריאים לא מתוך חולי למען יכירו הכל שבא בגמול:
כי רעות. ראוים הם למיתה פתאומית כי רעות במגורם ולתוס׳ ביאור אמר בקרבם:
ישי. ענין חוב כמו לא ישיא אויב בו (לקמן פט):
חיים. בריאים כמו עד חיותם (יהושע ה):
במגורם. ענין מדור:
ישיא מות עלימו, כן יתבע חובו מהם בעת שירדו לשאול חיים, כי הם ירדו לשאול שלא על ידי המות רק בחיים, כי המיתו א"ע, כי הם דומים אל המלאך המות לעשות כמעשהו, וזה יהיה להם עונש על כי רעות במגורם ובקרבם: