כִּ֤י זָרִ֨ים ׀ קָ֤מוּ עָלַ֗י וְֽ֭עָרִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י לֹ֤א שָׂ֨מוּ אֱלֹהִ֖ים לְנֶגְדָּ֣ם סֶֽלָה׃

כי זרים - שאינם מעמו.

ועריצים - הם הזיפים.

כי זרים. זרים ועריצים כפל ענין במלות שונות:

קמו עלי ובקשו נפשי כי כן המנהג:

זרים. נכרים שונאי דוד וערוצים הזיפים:

לא שמו אלהים לנגדם. שלא פחדו ממנו שישלם להם גמולם:

כי זרים. אנשי הזיפים המה זרים משאול ואינם מבני משפחתו ועכ״‎ז קמו בי למסרני בידו:

ועריצים. אנשים החזקים ממני מבקשים נפשי ואין בי כח לעמוד כנגדם:

לא שמו. ומעולם אין פחד אלהים לנגדם ולא ימשכו ידם ממני מיראת ה׳‎:

כי זרים קמו עלי, הם הזיפים שהם זרים ואינם קרובי שאול, ועדת עריצים הם שאול וגבוריו, שהם בקשו נפשי להרגני, לא בדין רק מצד שהם עריצים, ולא שמו אלהים לנגדם, לא שמו על לב שאלהים הוא מתנגד להם בדבר הזה שהוא נגד רצון אלהים, סלה סיום הענין: