אֵ֤לֶּה עָשִׂ֨יתָ ׀ וְֽהֶחֱרַ֗שְׁתִּי דִּמִּ֗יתָ הֱיֽוֹת־אֶהְיֶ֥ה כָמ֑וֹךָ אוֹכִיחֲךָ֖ וְאֶעֶרְכָ֣ה לְעֵינֶֽיךָ׃

אלה - טעם והחרשתי - בעבור שאני ארך אפים וכאילו החרשתי.

דמית - כי אינני יודע הנסתרות כמוך, על כן אחריו: אוכיחך ואערכה לעיניך, כמו ערכה לפני. והטעם: כי בן אמך לא ידע מה שדברת בסתר. ויאמר רבי משה: לא יתכן לומר שמר שמרתי או שמור אשמרה בשוא תחת שין שמור כי אם בקמץ גדול וככה עשות אעשה. והנה מה יעשה במלת היות אהיה כמוך ואין אחרת זולתה.

אלה עשית. ולפי שאני החרשתי שלא השיבותי לך גמול מעשיך הרעים:

דמית. חשבת שאהיה כמוך. שלא אדע הנסתרות:

עתה אוכיחך ואערכה לעיניך. כל מה שעשית שתדע כי אני ידעי הכל ואע"פ שהארכתי לך העונש עתה יבא העת לבער הרעים ויהיו ידועים מי הם הטובים ומי הם הרעים, ושמעתי בו פי' אחר מפי זקן אחד אמר אלה עשית והחרשתי אלה הרעות הארכתי לך עליהם אבל מה שדמיתה וחשבת שהיה גוף כמוך על זה אוכחיך ואערכה לעיניך כי זו גדולה שברעות:

והחרשתי. מלהפרע לך על כל אלה ולזה תדמה ותחשוב אשר אני כמוך לאהוב את הרע:

אוכיחך. אבל דע אשר אתוכח עמך ואערוך לפניך את מעשיך ועל כלם תקבל גמול בעוה״‎ב:

והחרשתי. ושתקתי:

דמית. מל׳ דמיון ומחשבה:

אוכיהך. מלשון ויכוח ואערכה. ענין סדור:

אלה עשית, ה' אומר אליו למה תוציא דבה של גניבה וניאוף על אחיך שלא עשה הדברים האלה, הלא אתה אלה עשית מה שאתה אומר על אחיך, כי אתה גנבת ונאפת, ואנכי החרשתי ולא גליתי רעתך בקהל הגם שהוא אמת, ואיך תוציא אתה דבה בשקר דמית, אם תצייר ותדמה בנפשך, היות אהיה כמוך שיהיה אפשריות שאני אהיה כמוך, אם היה אפשר שיהיה טבעי דומה אל טבעך, משלח מדנים כמוך, הלא לא הייתי צריך להוציא עליך דבת שקר כמו שעשית אתה, רק אוכיחך על מעשיך הרעים שעשית באמת, ואערכה לעיניך והייתי עורך המעשים לעיניך, באופן שלא היית יכול להכחיש אותם, רק אני מסתיר מעשים רעים שעשית ואתה מגלה מעשים רעים שלא עשה אחיך: