וַאֲנִ֗י בְּרֹ֣ב חַ֭סְדְּךָ אָב֣וֹא בֵיתֶ֑ךָ אֶשְׁתַּחֲוֶ֥ה אֶל־הֵֽיכַל־קׇ֝דְשְׁךָ֗ בְּיִרְאָתֶֽךָ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ואני - שב לאשר החל בקר תשמע קולי, שהוא בא אל בית השם ואין עמו מנחה להשתחות בהיכלו, כמביא מראשית פרי האדמה ששם כתוב והשתחוית לפני ה' אלהיך. והנה הטעם: אין לי מנחה רק להודות ברוב חסדך עלי.
וטעם ביראתך - אין לי במה אשתחוה רק ביראתי ממך, כדרך ובעבור תהיה יראתו על פניכם, כי האחרים יראו מהשם.
ואני ברב חסדך הם נמאסים בעיניך, אבל אני אתיצב לעיניך ולפניך,
אבוא ביתך ברב חסדך, שאני מקוה עמך.
אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך: שהיא על פני. ופרוש אל היכל: כי המשתחוה לאל ישים ההיכל ומקום הקדש מגמתו וכנגדו ישתחוה לאל. ופרוש ביתך והיכל קדשך: הוא הבית שהיה בו הארון.
ברוב חסדך. בעבור רוב החסד שתעשה עמדי אבוא בביתך להשתחוות:
ביראתך. ולא להתיהר בפני אנשים:
ואני, רצה לומר הנה לפי זה יש הבדל גדול בין העובד ה' המתפלל לאלהיו, ובין בן נכר המשתחוה לעצבים, כי עובד האליל יעבדהו ויתפלל אליו מצד יראתו מן הרע ורוצה לרצותו בל ירע לו, עד שיראתו מן הרע תכניסהו אל מקדש ההבל, אבל עת יבא שמה ויראה כי שקר נסכו ולא רוח בו, תסור יראתו ממנו אבל אני ברוב חסדך אבא ביתך עת אלך לבית ה', לא היראה מן הרע תנחני שמה, אך החסד המתפשט על המציאות בכללו, חסדי אל אשר אביט על כל נמצא, על ידו אבא ביתך להתפלל אליך, ועת אשתחוה אל היכל קדשך אז סמר מפחדך בשרי, ולא יראת הרע והנזק, אך ביראתך יראת הרוממות משאתך וגדולתך:
