קִרְבָּ֤ם בָּתֵּ֨ימוֹ ׀ לְֽעוֹלָ֗ם מִ֭שְׁכְּנֹתָם לְד֣וֹר וָדֹ֑ר קָרְא֥וּ בִ֝שְׁמוֹתָ֗ם עֲלֵ֣י אֲדָמֽוֹת׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
קרבם - יש אומרים: כי הוא הפוך קברם והוא הבית הנקרא בית עולמו. וטעם: קראו בשמות שבנו בנינים על קברם. ויש אומרים: כי טעם קרבם, כמו: וקרב איש במחשבתם שיעמדו בתימו. ולפי דעתי: שהוא חסר בי"ת, כאילו הוא בקרבם. והטעם: בקרב האחרים שעזבו להם חילם, והטעם לא נשאר להם זכר רק שיאמר זה בית פלוני וזה המגדל בנה פלוני, וזה טעם קראו וכל זה לא יועיל.
קרבם. יש לפרש כי מ"ם בקרבם כינוי ואחריו הידיעה ויהיה פירושו הכי חושבים כי קרבם בתימו כ"כ הוא עסק' לרדוף אחר הממון כאילו ישכנו בהיכלי מלך שבוני' להם לעולם ויהיה משכנותם לדור ודור עד שקראו בשמותם עלי אדמות, כלומר כל בני בניהם ובתיהם גדולים ובצורים עד שיצא להם שם עלי אדמות:
קרבם. עכ״ז יחשבו בקרב לבם אשר בתיהם תתקיים לעולם:
קראו. קוראים שמם על אדמתם לומר שהיא אדמת פלוני כאלו יחיו לנצח ותהיה בידם:
(יב-יג) קרבם, ר"ל הלא ראוי שידעו ויחשבו זאת בקרב לבם, כי בתימו אשר ישארו לעולם ומשכנותם, אשר ישארו לדור ודור, ר"ל הבתים והמשכנות של העשירים אשר ישארו אחרי מותם ביד זרים היורשים אותם, הם יקראו ויכריזו ויפרסמו בשמותם, דהיינו בשמם ובשליחותם, שהבתים האלה יהיו שלוחים מהם להכריז בשמם עלי אדמות ולהודיע לכל לאמר, דעו כי האדם אשר לא ילין ביקר, מי שלא יוכל לקחת עמו יקרו ונכסיו ללין עמו בקבר, האדם הזה נמשל כבהמות נדמה, היה סכל כבהמה, כי האדם צריך לקחת עמו את היקר, דהיינו לעשות בו חסד ומעשים טובים עד שישאר בידו לעת אחריתו, ומי שלא עשה זאת הוא נמשל כבהמה, כן יקראו ויכריזו בתי העשירים ומשכנותיהם, ר"ל שמן הבתים וארמנותיהם אשר עמלו בהם בבנינם והם עתה ביד זרים ילמדו כל בני אדם המוסר הזה:
