דִּמִּ֣ינוּ אֱלֹהִ֣ים חַסְדֶּ֑ךָ בְּ֝קֶ֗רֶב הֵיכָלֶֽךָ׃

דמינו - אז יאמרו ישראל היינו מחשבים בלבינו ומדמים חסדך שהוא מלא היכלך, או בהיותך בקרב היכלך.

דמינו. חשבנו בלבנו בהלחם עלינו:

חסדך. שהוא חסד גדול יושיענו ר "ל על הכבוד השוכן בהיכל שהוא חסד גדול לישראל:

דמינו. אתה אלהים הן הוחלנו מאז אל חסדך אשר תראה בקרב היכלך:

דמינו. ענין תוחלת ותקוה כמו דום לה׳ (לעיל לז):

דמינו, עד הנה לא היה לנו שום ציור ודמות מדין ומשפט, רק ציור של חסד, כי בקרב היכלך לא הרגשנו ממך שום דין ורוגז ועונש, אך טוב וחסד, עד כי בקרב היכלך לפי הנהגתך שם, לא דמינו רק חסדך, לא היה לנו דמות וציור רק ציור החסד, אבל עתה ראינו, כי כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ, שתהלתך היוצא על קצוי ארץ חוץ מן ההיכל, היא מתיחסת אל שמך אלהים שהוא מורה שאתה דיין ושופט צדק להעניש להראוים לעונש, כי שם מהללים אותך שצדק מלאה ימינך, שם נגלית במדת הצדק שהוא תואר אל השופט הבלתי נושא פנים ובלתי עושה חסד לוותר לחייבים, רק שופט בצדק, (ור"ל שהנהגתו בקרב היכלו עם ישראל הוא חסד, אבל הנהגתו עם העולם הוא בדין, כי כן העניש את העמים שבאו באניות תרשיש וישראל נצולו בחסדו):