הָמ֣וּ ג֭וֹיִם מָ֣טוּ מַמְלָכ֑וֹת נָתַ֥ן בְּ֝קוֹל֗וֹ תָּמ֥וּג אָֽרֶץ׃

המו - יתכן כל שהזכיר שהוא דרך משל על האויבים, כדרך: אזי המים שטפונו, או טעמו או הים יהמה וההרים ימוטו בגאות השם, אף כן הגוים, על כן המו גם מטו.

תמוג - הטעם הפך תולדתם שהיא יבשה מאד.

המו. אותם גוים וממלכות שהמו ובאו בהמון רב ימוטו והאל יתברך יתן עליהם בקולו ותמוג הארץ כלומר כל בני הארץ:

המו. יהמו מכאב לב והממלכות מטו לפול כי ה׳‎ שאג בקול ותמס הארץ ואמר בל׳‎ עבר כדרך הנבואה במקומות רבות:

תמוג. מלשון המגה והמסה:

המו, יאמר, ראו נא איך המו גוים ומטו ממלכות ע"י השטף הזה, הנהר נתן בקולו, ועי"כ תמוג ארץ, ונחרב רוב הישוב, אבל ה' צבאות עמנו, ה' המושל על צבאות אלה וחיל השטף והגלים שהם שלוחי ה' והוא אלהים צבאות, שר הצבאות האדירים האלה, והוא עמנו, וא"כ משגב לנו מה שהוא אלהי יעקב ומשגיח עליהם בהשגחתו: