מֹר־וַאֲהָל֣וֹת קְ֭צִיעוֹת כׇּל־בִּגְדֹתֶ֑יךָ מִֽן־הֵ֥יכְלֵי שֵׁ֝֗ן מִנִּ֥י שִׂמְּחֽוּךָ׃

מור - מחלוקת במלת מר, והאומרים כי אהלות הנמצא עם דגי הים איננו נכון, כי כתוב: כאהלים נטע ה'.

ויש אומרים: כי גם קציעות מין אחד שיש לו ריח טוב ודרך לשון הקדש לומר: אדם פטדה וברקת להיות הוי"ו עם האחרון או בלא וי"ו, כמו: אדם שת אנוש, אם כן היה ראוי להיות מר אהלות קציעות, או מר אהלות וקציעות, אולי באה זאת המלה על דרך זרה. והנכון שקציעות מגזרת המקצועות והמלה סמוכה אל בגדותיך. וטעם לדבק טעם בגדותיך עם היכלי שן, ששם הם שמורות בתיבות.

והטעם כשה' מוצאות מהיכלי שן ותחסר מלת אשר, כאילו הוא מן היכלי שן מן אשר שמחוך או ישוב מן היכלי שן, כי משם היו מובאים.

והאומר כי מני שם גוי או מדינה איננו נכון, בעבור היות שן נקוד בקמץ קטן על דרך כל מוכרת בטעם שאיננו סמוך אל אחר.

קציעות כמו וקציעות ומור. הוא המו"סק כדברי רוב המפרשים, ורבים פירשו שהוא שרף עץ שיש לו ריח טוב ונקרא בערבי לוב"ני:

אהלות. פי' בו כי הוא הבושם הנקרא בערבי עמ"בר:

קציעות. תרגום קידה קציעתא והוא הנקרא בערבי סנדל:

כל בגדותיך. יש להם ריח טוב כאלו הם אלה הבשמים:

מן היכלי שן. והבגדים מוציאים לך מן היכלי שן שמוצאים שם:

מני שמחוך. היו"ד נוספת ופירושו מאשר שמחוך ר"ל היכלי שן אשר שמחוך כי הדירה הנאה מרחיבה לבו של אדם, ויש לפרש כי כל הפסוק הוא משל על המעשים הטובים:

כל בגדותיך. כולם יהיו מקוטרים במיני בושם כי כן דרך הגדולים לגמר בבושם להביא להם הריח:

מן היכלי שן. מן השמחה והרחבת הדעת שיש למי שיושב בהיכלי שן מן השמחה ההיא יהיה לך מן הדברים אשר ישמחו אותך בהם ר״‎ל כל מיני שמחה שיהיה לך יהיה מעין השמחה שיש למי שיושב בהיכלי שן שהיא שמחה גדולה ומרובה:

מור ואהלות קציעות. שמות מיני בושם:

בגדותיך. מלשון בגד:

שן. שן הפיל מני. כמו מן והיו״ד נוספת:

מור ואהלות קציעות מכל בגדותיך, וגם אלה שבגדו בך ולא רצו במלכותך ישליכו עליך מור ואהלות וכל ראשי בשמים בעת שתלך מן היכלי שן, שאז הלך לקראת כלתו, מני שמחוך, בעת שתלך ממקום השמחה לשמחת חתונים ביום שמחת לבך, אז גם הבוגדים השליכו לפניך כל מיני בשמים לכבודך: