חֲגֽוֹר־חַרְבְּךָ֣ עַל־יָרֵ֣ךְ גִּבּ֑וֹר ה֝וֹדְךָ֗ וַהֲדָרֶֽךָ׃

חגור - גם יספר גבורותיו כי ככה ראוי להיות הגבור התמים.

וטעם גבור - אתה הגבור או יחסר כ"ף כדרך: ויקרא אריה שהוא כאריה, או יהיה חסר כ"ף בראיה גמורה וזה הוא הודך.

חגור. כי יש חרבות יחגרו אותם במתני' ויש שיחגרו אותם על הירך:

גבור. הוא קריאה כמו אתה גבור:

הודך והדרך. והחרב תהיה הודך והדרך אע"פ שימות המשיח יהיה שלום בתחילת מלכותו תהיה מלחמת גוג מגוג:

חגור. וזאת (היא) הברכה אתה הגבור חגור חרבך על ירכך והיא הודך והדרך כי בה תנצח במלחמה:

חגור, והגם שעם מעלת השכל והדבור יש לך גם יתר המעלות הצריכות למלך, שבראשם היא הגבורה והחרב למלחמה נגד אויביו, אולם אני אומר, שהגם שאצוך לאמר חגור חרבך על ירך אתה הגבור, כי גם לך זרוע עם גבורה, אבל לא למלחמה תחגור חרב, רק יען שהוא הודך והדרך, שהוא מהדר מלכות שיהיה לו גבורי חיל וכלי נשק, אבל בכל זאת והדרך העיקרי אם תצלח לא בחרב ולא במלחמה, רק ע"י שתרכב על דבר אמת, כאלו הסוס שאתה רוכב עליו לא יהיה סוס מוכן ליום מלחמה רק האמת יהיה הסוס שתרכב עליו ובו תצלח, ולא תרכב על הסוס המתגאה, רק תרכב על הענוה של צדק, (ר"ל דבר אמת בעיון, וצדק במעשה), ותורך נוראות ימינך, ר"ל והענוה צדק שהוא הסוס ההגיוני שתרכב עליו ותצליח, היא תורך את נוראות ימינך, כאילו הנוראות שהיית יכול לעשות ע"י ימינך, ע"י מלחמה וקרב תראך הסוס הזה שהוא הענוה בלא מלחמה, ר"ל שע"י האמת והצדק שעליהם תרכב ותנהיג אותם תנצח את אויביך ותעשה נוראות, כי חציך, שיעור הכתוב בלב אויבי המלך, חציך שנונים עמים תחתיך יפלו, שאויבי המלך, ר"ל אויביך, יחשבו בלבם, כי חציך שנונים באופן אשר עמים תחתיך יפלו, וכן יחשבו בלבבם ויתיראו מלמרוד ומהלחם בך: