תְּהִלִּים מ״ה · ב׳

משכיל. ע"י תורגמן:

רחש - ידבר לבו דברי המשורר. ויש אומרים: דברים שהוא מוציא מלבו וזה המזמור נאמר על דוד או על המשיח בנו, שכן שמו ודוד עבדי נשיא להם לעולם.

מעשי - זה השיר שעשה.

רחש. הניע לבי והלב מקור הדברים:

אומר אני מעשי למלך. אני אומר בפתיחת דברי כי מעשה השיר הזה הוא בעבור מלך:

לשוני עט סופר מהיר. לשוני מדבר עליו במהירו' כמו עט סופר מהיר אשר הוא כותב בלא עיכוב:

רחש לבי. ר״‎ל לבי יחשוב מחשבת דבר טוב:

אומר אני. בפתיחת דברי אני אומר שמעשה השיר הזה הוא על מלך המשיח:

לשוני עט סופר מהיר. לשוני מהירה לדבר בשיר כעט של סופר מהיר:

רחש. ענין תנועה ונדנוד ובדח״ל קא מרחשן שפוותיה (סנהדרין ס״ז) ומזה יאמר מנחת מרחשת (ויקרא ב׳:ז׳) ולפי שמעשיה רוחשים ומנענעים:

עט. קולמוס כמו בעט ברזל (איוב י״ט):

רחש לבי, מעלת השיר יבחן בשלשה ענינים, א. מצד דברי שכל וחכמה הרצופים בו, עז"א רחש לבי דבר טוב, שתחת מכסה המליצה ודבור החיצוני של השיר רוחש דבר חי משכיל חכמה ושכל טוב, ב. בהשקף על איזה נושא נתיסד השיר כי יגדל מעלת השיר לפי מעלת הנושא אשר נכבדות מדובר בו, עז"א אומר אני מעשי למלך, שנתיסד לכבוד המלך, ג. בהשקף על המליצה ודבור השיר עצמו, אם המשורר יש לו לשון למודים להלביש משכיות לבבו בדבורים רמים ונשגבים, עז"א לשוני עט סופר מהיר, כמו שהסופר המהיר במלאכת הכתיבה (שטענעגראף) יעתיק בעט כל דברי המדבר ולא ישמיט מלה אחת מדברים אשר שמע, כן לשוני שהוא עט סופר של הלב, תעתיק כל מחשבת הלב, ותוכל לדבר כל אשר דבר הלב בדבור ההגיוני, -- מעתה מתחיל את השיר: