תְּהִלִּים מ״ד · ד׳

כי - מ"ם בחרבם, שב אל אבותינו.

כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם - זה לבדו הושיעם.

כי לא בחרבם. כי אתה הורשת הגוים:

זרועם לא הושיע למו:

כי ימינך וזרועך. כפל העניין במלות שונות, וזכר הימין כי בה יעשו המלאכות והמלחמות:

ואור פניך. אור הבא להם מאת פניך כי הישועה נמשלת לאור והצרה לחושך:

כי רציתם. רצית בישראל ונחלמת בעבורם:

כי לא בחרבם. מה שירשו ישראל את הארץ לא ירשו בחרבם ובכחם אלא אתה הושעת להם בימינך ובההארה הבא להם מפניך כי היית מרוצה להם:

רציתם. מלשון רצון:

כי, מבאר שדבר זה לא היה ע"פ הטבע רק אתה ידך גוים הורשת, כי לא בחרבם ירשו ארץ שלא כבשו ע"י חרבם וגבורתם, וגם זרועם לא הושיעה למו, הזרוע הוא הפרק העליון של היד, ומציין תמיד את המניע הראשון, את הכח המניע את היד, ומבואר אצלי תמיד שבכ"מ שנזכר זרוע אצל ה' יציין שגם ראשית התנועה וסבתה בא מאת ה', ר"ל כי כל המעשים שיעשה ה' ע"י זכות ישראל יצוין שנעשה המעשה בידו לא בזרועו, כי הזרוע שהניע את היד הוא הזכות, אבל המעשה שנעשה שלא בהשקף על זכות הדור וצדקתם נקרא זרוע ה', ואמר פה שלא לבד שלא בחרבם ירשו ארץ, כי גם לא היו אז ראוים לזה ע"פ מעשיהם, כמ"ש לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, עד שגם זרועם לא הושיעם למו, שלא היו גם בזכותם, רק ימינך וזרועך שהיה ע"י ימין ה' העושה נפלאות, וע"י זרועו שהוא החסד העליון הבלתי מביט על זכות כלל שלא היה בזכות הדור, ולא היו נסים נסתרים רק שהיה אור פניך שנתגלה אורך אז בגלוי בנסים גלויים, כי רציתם, ע"י הרצון העליון שאין טעם לרצון: