וְאִם־בָּ֤א לִרְא֨וֹת ׀ שָׁ֤וְא יְדַבֵּ֗ר לִבּ֗וֹ יִקְבׇּץ־אָ֥וֶן ל֑וֹ יֵצֵ֖א לַח֣וּץ יְדַבֵּֽר׃

ואם בא - אחד לבקר.

שוא ידבר - לי כמה חרה לי שאתה חולה.

ידבר - לאחרים דבר בליעל עלי בצאתו לחוץ ידבר לאויבי האחרים, שלא ראו אותי דבר רע, חלי קשה קבוע בו, כמו לבו יצוק כמו אבן.

ואם בא לראות ואם אחד מהם יבא לראותי ולבקרני,

שוא ידבר שאם ידבר טוב בפיו אין טוב בלבו, כי

לבו יקבץ און לו יצא לחוץ ידבר: ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש שוא ידבר: כי ידבר אחת רכה ואחת קשה לשבר לבי, כמו שאמר אחד שנכנס לבקר את החולה ואמר לו: קשה עלי חליך, כי כבד הוא, כי מזה החלי מת אבי. יקבץ און לו: לעצמו הוא קובץ און; בלבו: שאינו מוציא בשפתיו, ואינו משמיע לאמרים בפני, אבל בחוץ ידבר לאחרים הרע שיהיה קובץ בלבו.

ואם בא לראות. וכאשר בא מי מהם לראות בי ולבקרני היה מדבר עמי שוא כי בפיו ינחם אותי ובלבו היה מקבץ דברי און ועמל וכשיצא לחוץ אל חבריו היה מדבר האון אשר קבץ בלבו:

ואם בא לראות שוא ידבר, אבל אם נמצא ביניהם אחד שהוא דבר להם שזה דבר שוא מה שהם מחליטים שאני מוכן למות מתוך החולי הזה, ועי"כ בא לראות את האמת, אם חליי מסוכן כדבריהם או לא, אז עת שבא האיש שדבר שהוא שוא שאיני מסוכן ובא לראותי ולבקרי, וראה שעדיין אני חי וירא פן אתרפא, אז לבו יקבץ און לו חשב בלבו תחבולות און איך למותתני, אחר שראה שאפשר שאחיה מן החולי, ובצאתו לחוץ אז ידבר והגיד זאת לרעיו ששלחוהו לבקרני, ואז יחד עלי יתלחשו כל שונאי, יתלחשו עצות איך לגרום מיתתי, ויחשבו עלי לעשות רעה לי להמיתני, ויאמרו זה לזה דבר בליעל יצוק בו, שצריך ליצוק על גופו דבר בליעל, היינו דבר רע וממית, סם המות ודבר ארסי כדי שאחר אשר שכב לא יוסיף לקום וימות מפני הסם: