וַאֲנִ֗י בְּ֭תֻמִּי תָּמַ֣כְתָּ בִּ֑י וַתַּצִּיבֵ֖נִי לְפָנֶ֣יךָ לְעוֹלָֽם׃

ואני בתומי - בעבור תומי.

ויש אומרים: כי תומי - רמז לבריאת הגוף, והוא הנכון.

ואני בתמי במצאתני זך וישר,

תמכת בי בנפלי על משכבי;

ותציבני כלומר שתקימני ותציבני חי ובריא

לפניך כלומר: לעבודתך. ואמר עבר במקום עתיד: תמכת ותציבני כמנהג. וטעם

לעולם: זמן חיי האדם, כלומר: שלא אמות קודם זמני. עד הנה דברי החולה. ופסוק

ואני בתומי. ובעבור שהלכתי אני בתמימות לזה תמכת בי בחליי והצבתני לפניך בבריאות כל ימי חיי וכ״‎ז מוסב למעלה לומר כשם שתמך לי בחליי בעבור כשרון מעשי כן יסעוד ויתמוך את כל משכיל אל דל:

ואני, מה שנתרפאתי מחליי ידעתי כי תמכת בי ע"י תמי, ותציבני לפניך, שמה שהצבתני היה כדי שאהיה לפניך לעולם, לעבדך ולעשות רצונך בענין שאתהלך לפניך תמיד:

ברוך ה' אלהי ישראל, הוא סיום דברי הספר הראשון, כי מכאן ואילך יתחילו מזמורי בני קרח, ונגד הברכות והתהלות שברך והלל עד עתה בספר הזה, אמר שברכות אלו יהיו בפי ישראל מן העולם ועד העולם לדור דורים, אמן ואמן: