נָתַ֣תָּה שִׂמְחָ֣ה בְלִבִּ֑י מֵעֵ֬ת דְּגָנָ֖ם וְתִירוֹשָׁ֣ם רָֽבּוּ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
נתתה - הם מתאוים שלא נראה טוב ואני הייתי שמח בראותי אותם בטוב.
וטעם נתת - כי אתה נתתה לי לב טוב להתאות טוב לכל. ויאמר רבי יהודה בן בלעם: כי מעת דגנם הפוך, והאמת מעת רבו דגנם ותירושם. ואין צורך להפך דברים נאמרים ברוח הקדש.
נתתה שמחה בלבי והנה הם גומלים לי רעה תחת טובה, כי אני היתה לי שמחה בלבי בטובתם; וזהו
מעת דגנם ותירושם רבו: והם שמחים לרעתי. וענין נתתה כענין שאמרו (בבלי יומא לח ב ובמקומות אחרים): בא לטהר מסייעין אותו. ודרך טובה היא לאדם שישמח בטובת חבריו. וההולך דרך טובה האל מסייעו ומדריכו; וזהו טעם נתתה.
נתתה. אבל לא כן אני כי אתה ה׳ נתת בלבי להיות שמח בחלקי יותר מהרבים ההם השמחים מעת שרבו דגנם ותירושם:
תירושם. מלשון תירוש והוא ענבי היין:
נתתה, ועתה נתתה שמחה בלבי מן העת שהתחילו להרבות דגנם ותירושם כשנפסק הרעב, ועל ידי כן בשלום יחדו אשכבה ואישן, מצייר כאילו שוכב ביחד עם השלום, כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני תפס המליצה ממ"ש וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל, רצה לומר אחר שנמצא טל ודגן ותירוש ישכון ישראל בטח בדד, שאין צריך לקנות תבואה מארצות אחרות:
