תְּהִלִּים ד׳ · ה׳

רגזו - בעבור שיכלימוהו תחת כבודו וידברו כזב עליו, אמר רגזו מהשם, פחדו כמו: אל תרגזו בדרך, כי המלך שואל הלעגות שלו. ויש אומרים: כי חשבתם כזב בלבבכם אל יצא מפיכם וזה איננו נכון. וכתוב: דובר אמת בלבבו, לב חורש מחשבות און, ודבור הלב הוא העיקר והלשון איננו, רק מליץ בין הלב ובין השומעים, רק הפירוש הוא שתחשבו בלבבכם בלילות על משכבכם, שאין לכם עסק בני אדם ולא תדברו כזב ביום, וזהו: ודומו סלה.

רגזו ענין פחד כמו ורגזו וחלו (דברים ב כה) פחדו מהאל אם לא תפחדו ממני

ואל תחטאו עוד לרדוף אחרי ולמרוד בי.

אמרו בלבבכם על משכבכם כי האדם על משכבו ימצא לבו יותר פנוי מעסקי העולם ואז תהיה כונתו זכה. ואמר דוד כנגדם: חשבו בלבבכם. וכן נקראת מחשבת הלב אמירה, האמרה בלבבה (ישעיהו מז ח). ואמר:

ודמו סלה: רצונו לומר: שתקו וחדלו למרוד בי. כי הדממה ענין שתיקת הדבור והקול, כמו וידמו למו עצתי (איוב כט כא); דממה וקול אשמע (שם ד טז). ויש שהיא שתיקת המעשה והתנועה, כמו יקם סערה לדממה (תהלים קז כט); מעי רתחו ולא דמו (איוב ל כז); וידם השמש (יהושע י יג); דמו עד הגיענו אליכם (שמואל א יד ט); לאבן דומם (חבקוק ב יט), והדומים להם. ומזה הענין הוא ודמו סלה, כלומר: חדלו לכם ממעשיכם. והרב מורה צדק רבנו משה בן מימון פרש (מורה הנבוכים א נ נט): שהפסוק הזה מצוה למשכילים החשובים שיכירו האמת ושבח האל בלבם כדי שלא ישיגם שגיאה בדבור; ואין זה מענין המזמור.

רגזו. חרדו מה׳‎ ואל תחטאו בי לדבר עלי כזב:

אמרו וגו׳‎. בהיותכם על משכבכם שהיא עת אשר מחשבות האדם פנוים מן הטרדה אז חשבו בלבבכם אשר הכזב הוא רע בעיני המקום ושתקו לעולם מדבר כזב:

רגזו. ענין תנועת הרעדה כמו שמעו עמים ירגזון (שם ט״ז):

ודמו. ושתקו כמו וידום אהרן (ויקרא י׳):

רגזו מה', ואל תחטאו להוציא דבה על דוד, ונגד מה שאתם מזכירים עליו חטא בת שבע, אמרו בלבבכם על משכבכם עול של משכבכם, מה שאתם חטאתם במשכב, ודמו ושתקו מלהוציא דבה על דוד: (חלק ג') זבחו, מסב פניו אל הכהנים המקריבים את הזבחים, זבחו את הזבחים שהבאתי, (וקראם זבחי צדק שבאו להודות על שנתברר צדקו של דוד) ובטחו אל ה' שיתן מטר על הארץ: