תְּהִלִּים ד׳ · ג׳

בני - אמר רבי משה הכהן ז"ל: כי זה המזמור ככתוב למעלה וידבר עם בני איש בעבור גבהות לבם בבחרותם, עד מתי שמתם כבודי לכלימה ולא יעמוד זה שאביתם ולא יקום ולא יהיה, כי באמת תבקשו כזב. ועל דעת רבי משה: שהוא מדבר על עוזרי אבשלום.

בני איש אמר כנגד גדולי ישראל שהיו עם אבשלום. וכן גם בני אדם גם בני איש (תהלים מט ג). בני אדם ההמון, בני איש הגדולים. וכן הלוא איש אתה ומי כמוך בישראל (שמואל א כו טו); גדעון בן יואש איש ישראל (שופטים ז יד).

עד מה כבודי נפשי כמו שאמר במזמור הקודם רבים אמרים לנפשי, או פרוש כבודי

לכלמה שאני מלך ואתם מכלימים אותי ומבריחים אותי ממלכותי.

תאהבון ריק דבר שלא יתקים והוא מלכות אבשלום.

תבקשו כזב סלה: וזהו כזב דבר שאין לו קימא, כמו (ישעיהו נח יא): אשר לא יכזבו מימיו.

בני איש. אתם בני אדם גדולים עד מתי תהפכון כבודי לכלימה ר״‎ל במקום הכבוד הראוי אלי תכלימו אותי וכאומר הלא משפט החשובים לכבד את מי הראוי לכבוד תאהבון ריק. מוסב על עד מה לומר עד מתי תאהבון לדבר דברי ריק וכזב מבלי הפסק:

איש. ר״ל גדול וחשוב וכן הלא איש אתה (שמואל א׳ כ״ו):

עד מה. עד מתי כמו עד מה ה׳ תאנף (לקמן ע״ט):

בני איש אחרי ההקדמה הזאת מסב פניו אל לצני הדור שאמרו שהיה הרעב בעבור חטאו, אומר אתם בני איש, דרככם הפוך מדרכי ה', ראו עד מה כבודי לכלימה, עד כמה השתדלו להכלים כבודי, תאהבון ריק, תבקשו כזב רצה לומר או שתאהבו להכלים אותי על ידי דבר ריק שאין בו ממש ותעשו ממנו דבר גדול להגדיל עלי עקב, או אם גם דבר ריק לא תמצאו תבקשו ותמציאו דבר כזב ועלילת שקר: (חלק ב') ודעו, רצה לומר עתה דעו שה' ענני מפני שני דברים, א. מצד שהפלה ה' חסיד לו שהבדיל את החסיד בהפלאה והשגחה פרטית לברר צדקו, ב. מצד שה' ישמע תמיד בקראי אליו, ולכן: