נֶאֱלַ֣מְתִּי ד֭וּמִיָּה הֶחֱשֵׁ֣יתִי מִטּ֑וֹב וּכְאֵבִ֥י נֶעְכָּֽר׃

נאלמתי, החשיתי - אפילו שאדבר טוב.

נאלמתי דומיה נאלמתי בשתיקה. כלומר כל כך אני שותק כאלו אני אלם.

החשיתי מטוב אפילו מדבר טוב החשיתי.

וכאבי נעכר: אף על פי שכאבי נעכר ונשחת אני חוסם את פי מלדבר אפילו הטוב כדי שלא יזדמן לפי הרע מתוך צערי. ויש לפרש: החשיתי מדבר טוב כי לא יבא לי טוב שאדבר עליו. או פרוש החשיתי: על מחשבות הלב, כי אין לי עוד תקוה בטוב, והחשיתי והחרשתי ממנו. ובאמרו: נעכר, על הבשר, מקום הכאב, אומר ולא על הכאב עצמו.

נאלמתי דומיה. כ״‎כ ארגיל עצמי בשתיקה עד שנעשיתי כאלם בעבור השתיקה החשיתי מטוב. כי שתקתי מלדבר גם דברים טובים ונחומים כי פן ברבות הדברים אצעק ואתרעם:

וכאבי נעכר. עם כי כאבי נעכר עכ״‎ז אתאפק ואחריש:

דומיה. ענין שתיקה כמו לך דומיה תהלה (לקמן סה):

החשיתי. ענין שתיקה כמו החשיתי מעולם (ישעיה מב):

נעכר. ענין השחתה כמו עכרתם אותי (בראשית ל״ד):