וְֽ֭אֹיְבַי חַיִּ֣ים עָצֵ֑מוּ וְרַבּ֖וּ שֹׂנְאַ֣י שָֽׁקֶר׃

ואויבי - יש אומרים: כי עוני אדאג מחטאתי פן אמות ואויבי חיים.

ואיבי חיים עצמו אני במכאובי תמיד והם בחיים עצומים וטובים.

ורבו שנאי שקר: שקר: חנם. רוצה לומר: אותם ששונאים אותי בחנם. כמו: אך לשקר שמרתי (שמואל א כה כא). והם רבו בבנים ובנכסים, ואני עני ונדכה.

ואויבי. אבל אויבי ימי חייהם רבו וגדלו:

עצמו. ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (ירמיהו ט״ו:ח׳):

ורבו. גדלו: