תְּהִלִּים ל״ז · כ״ח

כי - טעם ולא יעזוב - הזכיר כי הצדיק אינו נעזב, כי השם לא יעזבהו לעולם.

נשמרו - הוא וזרעו והפך זה: וזרע רשעים נכרת.

כי יהוה אהב משפט והמשפט הוא מעשה היושר.

ולא יעזב את חסידיו ומי שיעשה דבריו במשפט לא יעזבנו יי'

לעולם נשמרו כלומר לא יסלק שמירתו מהם, אלא דבקה בהם שמירתו תמיד;

וזרע רשעים ולא כן זרע רשעים, כי הוא

נכרת: בבא יומו. ואמר זרע כי בהכרתם יכרת זרעם עמהם. ואמר: חסידיו אחר שאמר משפט, והחסד גדול מהמשפט כי הוא לפנים משורת הדין? לפי שכשירגיל אדם את עצמו במעשה היושר והמשפט לא יטה מקו האמת, ועל כל פנים יבא למדת החסידות, שהיא גמילות הטובה אף למי שלא נתחייב לו.

אוהב משפט. לשלם לאיש כגמולו לזה לא יעזוב את חסידיו ויהיו נשמרים לעולם אבל זרע רשעים יוכרתו כל אחד לפי גמולו:

(כח-כט) כי ה' אוהב משפט, כי אחר שה' משגיח בעולם בודאי יעשה משפט, ומזה מבואר שלא יעזוב את חסידיו, שזה נגד המשפט והצדק, ובודאי לעולם נשמרו מן ההשגחה, וא"כ יחויב מהמשפט האלהי ושמירתו את חסידיו שזרע רשעים נכרת וצדיקים יירשו ארץ, שהם יהיו לבסוף היורשים של זרע רשעים הנכרתים והם ישכנו על הארץ לעד, וא"כ הצלחת הרשע ועשרו הוא שיכין עושר ונכסים אל הצדיקים יורשיו והם יצליחו לבסוף וההצלחה תשאר בידם לנצח: