לְדָוִ֨ד ׀ אַל־תִּתְחַ֥ר בַּמְּרֵעִ֑ים אַל־תְּ֝קַנֵּ֗א בְּעֹשֵׂ֥י עַוְלָֽה׃

אל תתחר במרעים. מוכיח את ישראל הוא שלא יתחרו בהצלחת המרעים לעשות כמעשיה' כמו (ירמיה י"ב) ואיך תתחרה את הסוסים לרוץ במרוצתם, האטיר בלע"ז:

לדוד אל תתחר - יש אומרים: כי תתחר מבנין התפעל מגזרת חרון.

וטעם במרעים - בעבור המרעים ויהי על משקל: אל תתגר בם. ויש אומרים: כמו תתחרה את הסוסים, אע"פ שהוא מהבנין הקל.

לדוד אל תתחר במרעים לכל השומע מוסרו אמר: אל תתחר. ולפי שזכר מחשבת הרשעים ומעשיהם אמר שלא יפותה אדם להם בראותו הצלחתם כי לא תעמוד כי אחריתם לרע. אל תתחר רצונו לומר אל תתערב. והוא בשקל תפעל, ושרשו תחר מענין ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיהו יב ה); ולא מבנינו.

אל תקנא בעשי עולה: כשתראם שלוים.

אל תתחר. אל תתערב במרעים לעשות כמעשיהם:

בעושי עולה. בהצלחת עושי עולה:

תתחר. ענין הדמוע וההתערב כמו ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיה י״ב) במרעים. ברשעים:

לדוד, ידבר על מעלות הבוטח בה' וההבדל בינו לבין הבלתי בוטח, אל תתחר, ר"ל המשים לב אל רוע דרך המרעים ואל הצלחתם, אז או שנפשו תגעל בדרכם ויתחר בם, או שיקנא בהצלחתם וירצה להיות כמוהם, לעומת הא' אמר אל תתחר במרעים, ולעומת הב' אמר אל תקנא בעושי עולה, ומפרש נגד אל תתחר במרעים כי כחציר מהרה ימלו, שהחציר אינו מאריך ימים רק שמתיבש לפני כל העשבים, וא"כ א"צ לתחר בם (או שיחרה אפו על הצלחתם) כי בל"ז ימלו מהרה, ונגד אל תקנא בעושי עולה כי גם בעת שמצליחים אין הצלחתם הצלחה, שהם דומים כירק דשא שהוא נבל גם בעודהו באבו כי אין בו ממש, כן גם בעודם מצליחים אינה הצלחה אמתית, בטח בה', ואז תהיה הצלחתך הצלחה אמתית מכמה טעמים, א. ועשה טוב, שעם בטחונך תעשה טוב, לא הצלחת המרעים שעושים רע, ותנאי ההצלחה שידע המצליח שמעשיו טובים ושהוא ראוי אל ההצלחה, ב. המרעים צריכים לעבור ימים ונהרות לבקש סבות הצלחתם ואתה תשכן ארץ, כי יתן טרפך בכ"מ, ג. הבלתי בוטח ירא תמיד פן יחסר לחמו ואוצר וכונס ואינו נהנה ממנו, ואתה רעה אמונה, תתדמה ככבש במרחב שרועה ומאמין שההרים יצמחו תמיד חציר ועשב: