אַל־תִּהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮ אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין בְּמֶתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
אל תהיו - זאת היא העצה.
כסוס כפרד - דרך צחות בלא וי"ו כרע כאח לי ופעמים יחסרו הכ"ף. א"ר משה: אל תהיו כדמות הסוס שהוא צריך למתג ולרסן ואמר עדיו כמו לחיו, וכמוהו המשביע בטוב עדייך.
לבלום - מלה ידועה בלשון חז"ל.
וטעם בל קרוב אליך - להזיקך.
ויש אומרים: כי בל קרוב אליך - חלילה לך מהיותך כסוס, כדרך: ועצת רשעם רחקה מני.
ויש אומרים: כי תחסר מלת אותו, כאילו כתב: במתג ורסן תפארתו, לבלום אותו.
ועוד: עדיו - על דרך: למצוא עונו לשנוא.
אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך: לא תהיו כמו הבהמה שאין בה תבונה ולא תדע אם תעשה רע ותזיק ולא תבין, וצריך לבלום פיה במתג ורסן שלא תקרב אליך לנשוך אותך, שאין לה תבונה שתוסר ותוכח בדברים אם לא יעשו בה מעשה למנעה מן הרע; אבל אתם לא תהיו כן, אלא הבינו והתוכחו והתוסרו ושובו לאל ממעשיכם הרעים ויסלח לכם. וזכר הסוס והפרד שהם נרכבים, ויאחז הרוכב הרסן שהוא בפיהם בידו לכבשם ולהנהיגם אל מקום שירצה, ולמנעם מן המקום שירצו הם ללכת, ולמנוע פיהם מלהזיק. ומתג ורסן אחד; והוא כלי עשוי לבלום פי הבהמה, אלא שהם משונים זה מזה בתכונת מעשיהם. עדיו: פיו כמו (תהלים קג ה): המשביע בטוב עדיך.
כסוס כפרד. אטומי לב כמותם:
במתג ורסן. אשר כשמקשטים אותו במתג ורסן אז מהצורך לבלום פי לבל יקרב אליך לנשוך כי אין לו חלק בבינה לדעת שלקשטו משימין בו ולא להכאיבו ואמר שאתה לא תהיה כן ובין תבין שהיסורים הבאים המה למרק העון ולא תבעט בהם:
במתג ורסן. שמות כלי בחל ההושם בפי הבהמה להוליכם ע״י ולקשטה:
עדיו. פיו כמו המשביע בטוב עדיך (לקמן ק״ג):
לבלום. ענין חסימת וסגירת הפה ובדרז״ל מי שבולם עצמו בשעת מריבה (חולין פ״ט):
