כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮ תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃

כי, ידך - מכתך כי המכה ביד היא.

לשדי - מגזרת לשד השמן. והטעם הליחה החמה שבה חיי האדם, גם בחרבוני קיץ דרך משל, שיבשה הליחה וימיו קרבו למות.

כי יומם ולילה ביום ולילה אני דואג על עוני, וזהו שאמר:

תכבד עלי ידך שאני דואג ממכתך שלא תענישני עונש גדול כמו שעוני גדול.

נהפך לשדי ולרב דאגתי כחש בשרי וכבדי, ונהפך השמן לחרב ויובש. ולשדי הוא טוב השמן ולחותו, כמו (במדבר יא ח): לשד השמן. ואמר:

בחרבני קיץ סלה: כי בקיץ יתיבשו הענינים. ואף על פי שידע דוד ענשו על העון הגדול וקבל אותו בעולם הזה, אף על פי כן היה דואג עליו שמא לא נגמר מרוק העון בעולם הזה, ואולי יענש בו בעולם הבא.

כי וגו׳‎. ר״‎ל כי פחדתי פן יומם ולילה תכבד עלי מכת ידך והלחלוחית שבי יהיה נהפך ליובש כאלו היה לעולם בחורב הקיץ:

לשדי. ענין לחלוחית כמו לשד השמן (במדבר י״א):

בחרבוני. מל׳ חורב ויובש החום:

קיץ. הם ימי החמה: