אֶ֥הֱב֥וּ אֶֽת־יְהֹוָ֗ה כׇּֽל־חֲסִ֫ידָ֥יו אֱ֭מוּנִים נֹצֵ֣ר יְהֹוָ֑ה וּמְשַׁלֵּ֥ם עַל־יֶ֝֗תֶר עֹשֵׂ֥ה גַאֲוָֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
אהבו - לשון צווי, כמו אחזו לנו שועלים.
אמונים - תאר, כמו: פסו אמונים.
על יתר - הנותרים מאנשי הגאוה. ומלת לעשות, לתקן הסבות, כמו: וימהר לעשות אותו. ויתכן היות גאוה חסר בי"ת, גם יחסר מלת מעשה כאילו אמר: ומשלם על יתר עושה מעשה בגאוה.
אהבו את יהוה כל חסידיו אהבו צוי בסגו"ל מפני אות הגרון. וברב יבא בפת"ח כמו (שמות יב כא): ושחטו הפסח. אמר: הדין עליכם שתאהבו אותו כשתראו מה עשה עמי, כי
אמונים נצר יהוה שנצרני מכל איבי. ואמונים תאר כמו (תהלים יב ב): פסו אמונים.
ומשלם על יתר עשה גאוה: האמונים נצר מיד הגאים המדברים בגאוה כמו שאמר; והעושים בגאוה ישפילם ומשלם להם על יתרם ועל גאותם.
אהבו. לזה אהבו את ה׳ כי הוא שומר אנשי אמונים:
על יתר. על יתרון הגאות של עושי הגאוה:
אהבו, עפ"ז סיים דבריו נגד הדוברים על צדיקו של עולם עתק, ואחר שנתברר שיש שכר ועונש והשגחה, אהבו את ה' כל חסידיו כי הוא נוצר אנשי אמונים, וכן משלם על יתר של עושה גאוה כמו שנצר את דוד ושלם עונש לשאול:
