התחילו ללמודכי - טעם חיים ארוכים, כמו אנשי מדות גדולות ודרך משל אמר, כי הבכי ילין, או יחסר הפועל, כמו: אשר ילדה אותה.
והטעם בערב ילין - המלין בבכי, ולבקר ברינה כי חסרון הבית בכל המקרא הרבה, כמו: הנמצא בבית ה'.
כי רגע באפו חיים ברצונו כי אם יכעס על האדם רגע ומעט זמן יהיה כעסו; אבל רצונו: עם רצונו יהיה זמן רב וחיים ארוכים. וכן בשלש עשרה מדות הספורות עליו יתברך (שמות לד ו ז) כלם לטובה חוץ ממדה אחת והיא: פוקד עון אבות. והיא עד שלשה דורות או ארבעה; והחסד לאלפים מן הדורות. ועל כל זה יתחיב האדם להודות לשמו לפיכך אמר: זמרו ליי' חסידיו, כי מדת הטובה ממנו מרובה ממדת הפורענות (ספרא דבורה דחובא פרשה יב י; בבלי יומא עו א; סוטה יא א; סנהדרין ק ב; אבות דרבי נתן פרק ל).
בערב ילין בכי ולבקר רנה: אם בערב ילין האדם בבכי לבקר יבשרנו ברנה. והמשיל עת הבכי והיגון לערב שהוא חשך, ועת הישועה והטובה לבקר שהוא אור ושמחה. וכן אמר דוד: האף שהראה לי על עוני והוא העונש שהענישני בעולם הזה היה בעיני כרגע ורצונו ובשורתו בסליחת העון חיים ארוכים שהם חיי העולם הבא.
כי רגע. רק רגע חרה עלי באפו:
חיים ברצונו. בעת נתרצה לי הבטיחני החיים בערב. רצה לומר כן דרכו מעולם כאשר יחטא האדם וילין עמו בערב בכי מהפורענות הבא ובשוב מדרכו יתרצה לו מיד לבוקר ישלח עזרתו לשמחו:
כי רגע באפו, שזמן האף לא נמשך הרבה רק רגע, וזאת שנית שגם בעת האף חיים ברצונו, היה רצונו שאחיה, שלא היה האף כדי להמיתני רק כדי שע"י ימחול עונותי ע"י היסורים וישוב יחייני, עד שקצב את הזמן שרק בערב ילין בכי, ולבקר יבא רנה, שהיה זמנם רק מערב עד בקר: