תְּהִלִּים כ״ז · י״ד

חזק ויאמץ לבך - פועל יוצא, והטעם כי השם יאמץ לבך.

וטעם וקוה אל ה' - תמיד בראשונה ובאחרונה.

קוה אל יהוה ומרוב בטחוני ואמונתי ביי' אני אומר כנגד עצמי כל היום: קוה אל יי'; אל תחוש לדברי האיבים.

חזק ויאמץ לבך אתה חזק בדרכיו והוא יאמץ לבך שלא יחלש לדברי האיבים ותמצא חוזק ואומץ בלבבך.

וקוה אל יהוה: פעם שנית; רצונו לומר: שתהיה בו התקוה תמיד ולא תמוש מלבבו.

קוה. ואמרתי אל נפשי קוה אל ה׳‎ וחזק בהבטחתו וזכות האמנה היא היא אשר עמדה לי:

וקוה וגו׳‎. כפל הדבר להתמדתו:

ויאמץ. ענין כח וחוזק:

קוה, עפמ"ש שבזכות האמונה שהאמין בהבטחת ה' ניצול מאויביו כי קוה אל ה' שישוב לראות בטוב ה', עפ"ז יאמר ויצוה לקוות אל ה', ומבאר כי התקוה לה' נבדלת מן התקוה לב"ו בשני דברים, א. שהתקוה לזולתו הלא תוחלת ממושכה מחלה לב, אבל ע"י הקווי לה' חזק ויאמץ לבך שהיא תתן חוזק ואומץ לב, ב. הקווי לזולתו אין התקוה תכלית לעצמה רק תכלית הקווי הוא שימצא מבוקשו, וא"כ תכלית הקווי הוא שלא יקוה עוד, ר"ל שישיג תקותו ולא יצטרך עוד לקוות, אבל הקווי לה' היא תכלית לעצמה, עד שתכלית הקווי הוא שיחזק לבו ויחזור ויקוה, עז"א קוה חזק וקוה אל ה':