הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב יְחִידָתִֽי׃

הצילה מחרב - כנגד: עדת מרעים.

מיד כלב - כנגד כי סבבוני.

הצילה מחרב נפשי מחרב הגלות, שלא אספה בגלות

מיד כלב יחידתי: כלב אריה וראמים הם משל על מלכי אמות העולם, אשר אנחנו בגלות ביניהן. וכל אחד לפי גדלתו קורא אותו. ויחידתי היא הנשמה שהיא יחידה שוכנת בבתי חומר, ואין דומה לה, כי הנפש המתאוה היא הגוף.

מיד כלב. מדואג הנושך ככלב:

יחידתי. נשמתי שהיא יחידה מול חלקי הגוף וכחותיו וכן מכפירים יחידתי (לקמן ל״ה):

הצילה מחרב נפשי מחרב הציידים, ומיד כלביהם הצילה יחידתי, ר"ל הדבר האחד שנשאר לי אחר ששללו כל אשר לי, והוא חיי נפשי הושיעני, צייר במליצתו כאלו בין הטורפים הבאים לטרפו בא גם אריה בתוכם וכבר אחזו בפיו, והזמין לו ה' ראם שלקחו מפי האריה והרימו על קרניו, והוא בעודו עומד על קרני הראם והקהל סביבו, משם מקרני הראם הוא מודה ומהלל לה', וז"ש הושיעני מפי אריה, הגם שאני בפיו הושיעני ע"י הראם, ואז מן קרני הראם אשר שם עניתני, מן המקום הזה אספרה שמך לאחי, משם אספר תוקף הנס, והנה בהודאת הנס כתיב וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו, ופי' חז"ל שצריך לאודויי באפי עשרה שהוא קהל, ותרי מנייהו רבנן שהוא מושב זקנים, שההודאה צריכה פרסום וזה ע"י קהל עם וע"י מתרומם, וצריכה הכרה והתבוננות שזה ע"י הרבנן ועל ידם מתהלל, ואמר פה אספרה שמך לאחי שהם התלמידי חכמים אחיו, (וזה מוסיף על יהללוהו) שיספר שמו ועוצם גדולתו, ובתוך קהל אהללך (וזה מוסיף עמש"ש וירוממוהו בקהל עם), ואומר להם לאמר יראי ה' הללוהו, סדר שלשה כתות יראי ה' זרע יעקב זרע ישראל, (וכן סדר בכ"מ בית ישראל בית אהרן יראי ה', כי ישראל גדול מיעקב שיעקב מורה על ההמון) יראי ה' הם יהיו המהללים, ובית יעקב וישראל יהיו השומעים, וביניהם ימצאו שני מדרגות כל זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל זרע ישראל, שהירא מאת ה' היא מדרגה יותר גדולה מן המכבדו, שהכבוד יתנו לו גם מצד שהוא הסבה הראשונה ומנהיג הטבע, והיראה הוא רק הכרת ההשגחה הפרטית לגמול ולהעניש, וזה מיוחס לזרע ישראל שהם גדולים מזרע יעקב, ששם ישראל הוא שם החשיבות ומורה על גדוליהם ועובדי ה' אשר ביניהם: