תִּמְצָ֣א יָ֭דְךָ לְכׇל־אֹיְבֶ֑יךָ יְ֝מִֽינְךָ֗ תִּמְצָ֥א שֹׂנְאֶֽיךָ׃

תמצא - זה חסד עליון שהשם אומר לדוד: תמצא ידך והיא השמאלית, וככה ידה ליתד תשלחנה.

וטעם תמצא - כדרך והצרותי להם, למען ימצאו אותם הקולעים. והטעם: לא יוכלו לנוס ולהפרד ולהמלט.

תמצא ידך לכל איביך תספיק לך ידך שלא תצטרך לעוזר אחר, כמו ידיו רב לו (דברים לג ז). אמר: כי ידו וימינו יספיקו לו. ולפי שהקדים: כי המלך בטח ביי', אמר כנגד המלך: כיון שבטחת ביי' תמצא ידיך לכל איביך! וכפל הדבר ואמר:

ימינך תמצא שנאיך: והוא כמו לשנאיך. ולמ"ד לכל איביך עומדת במקום שנים; וכמוהו רבים. ותמצא ענינו: תספיק, כמו ומצא להם (במדבר יא כב). או תמצא שנאיך הוא ענין אחר בלא חסרון הלמ"ד. ויהיה פרוש תמצא כמשמעו; ואמר: ימינך תמצא שנאיך כלומר: שלא יהיה להם כח ורשות להמלט מידך.

תמצא. תספיק מכת ידך לכל אויביך:

ימינך תמצא. ר״‎ל תשיגם ולא יוכלו להנצל:

תמצא. תספיק כמו ומצא להם (במדבר י״א):

תמצא, אחר החזיון הזה לחם דוד מלחמות גדולות עם פלשתים ומואב וארם ובני עמון, וימדד את מואב שני חבלים להמית (שם), ע"ז אומר בעת שידך השמאלית תמצא את אויבך, וימינך תמצא את שונאיך, אז בעת ההיא תשיתמו שיהיו בידך כאלו הם בתנור אש המוכן לעת פניך וכעסך, שכמו שהתנור יחמו אותו להיות מוכן על עת האפיה (הושע ז') כן התנור שבו תשיתם הוא מוכן לעת פניך, שאז יבלעם באפו והאש תאכלם ולא לבד שתכלה אותם כי גם. פרימו שהם מעשיהם וקנינם תאבד מארץ, וזרעם תאבד מבני אדם, וזה יען כי נטו עליך רעה, ר"ל שרצו לעשות נגדך רע בפועל, ועכ"פ חשבו מזמה בל יוכלו, הגם שלא יכלו לעשות רע בפועל, חשבו ע"ז מזמה ועצה עמוקה לעשות רע נגדך והיו מוכנים לזה: