רד״ק
רבי דוד קמחי · פרובנס, המאה ה־13לקדושים אשר בארץ המה ובא על דרך לאיש כמוך רשעך וגומר (איוב לה ח). ולאהבתי אותך אני אוהב אותם שהם קדושים ואני מטיב להם.
ואדירי כל חפצי בם: לאותם שהם אדירי לב מכל בני אדם, וטובים מהם, חפצי בהם להטיב להם, בעבור שהם שומרים ועושים מצותיך. ומפני זה קראם: קדושים ואדירים. ולפרוש הראשון יפרשו לקדושים כן: אינני ראוי לטובתך, אלא לקדושים היה ראויה טובתך. ולפי דעתי: טעם לקדושים דבק עם אמרת ליי', כלומר אחרי שתאמרי ליי' כי הוא אדוניך תאמרי גם כן לקדושים אשר בארץ המה, שתכנעי לפניהם, ותתני להם מעלה עליך ותלמדי ממעשיהם; והכל לתכלית שתלמדי אהבת האל. ועל דרך הזה אמרו רבותינו, זכרם לברכה (בבלי פסחים כב ב): את יי' אלהיך תירא (דברים ו יג) לרבות תלמידי חכמים. ואמר: אשר בארץ כלומר, הקדושים שתמצאי בדרכך לכי אחרי עקבותיהם ותלמדי ממעשיהם. ואדירי איננו סמוך לפי דעתי, כי ימצאו כמותו כמו חלוני שקפים (מלכים א ו ד); נטעי נעמנים (ישעיהו יז י) והדומים להם. ופרוש קדושים ואדירים שכל חפצי בהם לאהבה אותם וללכת בדרכיהם. לקדושים אשר בארץ המה: דרך הקדושים עובדי האל אהבתי, ודרך זולתם שעובדים לאל אחר שנאתי; ואומר אני: