תְּהִלִּים קמ״ח · ה׳

כי הוא צוה ונבראו - גזר או חפץ.

יהללו. אמר כל אלה העליונים הנזכרים יהללו את שם ה' ויודו לו כי הוא אדון עליהם כי אע"פ שהם נשגבים הוא נשגב עליהם:

והוא צוה ונבראו. והוא לבדו הקדמון והם החדשים נבראים:

יהללו. כולם יהללו את ה׳‎ כי הוא צוה שיהיו נבראים והנה נבראו:

יהללו את שם ה', ובאר כי ההילול של עולמות אלה נבדל מן ההילול של הארץ שיזכיר אח"ז בשלשה דברים, א. כי הוא צוה ונבראו, והוא כמו שכתבתי במק"א שמעשה השמים נבדלו ממעשה הארץ שבהשמים לא היה רק בריאה לבד, ובארץ היה בריאה ויצירה ועשיה כי בריאה היא הוצאת עצם הדבר יש מאין, ויצירה הוא הוצאת צורת הדבר מיש ליש, ועשיה הוא גמר הדבר, ובשמים לא תיקן שום דבר, רק נשארו כמו שנבראו בבריאה הראשונה, לבד בארץ אחר הבריאה היה גם יצירה, במה שעשה היבשה, ועשיה מה שהוציא עליה צומח וכל צאצאיה, וכמ"ש ישעיה מ"ה כה אמר ה' בורא השמים, הוא האלהים יוצא הארץ ועושה הוא כוננה וכמ"ש בפירושי שם, ועז"א כי הוא צוה ונבראו, זאת שנית שהארץ היא עולם ההויה וההפסד וצאצאיה הם רק קיימים במין, והשמים הם קיימים באיש, ועז"א ויעמידם לעד לעולם, ג. שהחקים שגבל בארץ הם משתנים כי בארץ יש בחירה ורצון, אבל בשמים חק נתן ולא יעבור, כי אין שם בחירה וחקיה קיימים לעד: