הַנֹּתֵ֣ן שֶׁ֣לֶג כַּצָּ֑מֶר כְּ֝פ֗וֹר כָּאֵ֥פֶר יְפַזֵּֽר׃

הנותן - בעתו כי בהיותו רב בימי החורף, אז יהיה חלב חטים בימי הקיץ.

הנותן שלג כצמר. השלג שהוא לבן כצמר הלבן ודימה אותו לצמר ואע"פ שהוא פשוט ממנו בלובן מפני שלא יכול לדמותו בלובן חמנו בדברים אשר בארץ:

כפור. הוא שיורד בשחר בימי הקור ודמה אותו לאפר שאינו לבן כמו השלג:

כצמר. לבן כצמר ועם שהצמר הוא פחות ממנו בלובן עם כל זה המשילו לצמר על כי אין מה בארץ יותר לבן מצמר להמשיל אליו וכן וקולו כקול מים רבים (יחזקאל מ״ג:ב׳) וכמוהו רבים:

כפור. הוא הנופל מן השמים בשחר בזמן הקור המפוזר ע״‎פ האדמה כאפר המפוזר ולפי שאין הכפור לבן כמו השלג לכן דמהו לאפר:

כפור. כמו שלג נופל הוא בשחר בימי הקור וכן וכפור שמים מי ילדו (איוב ל״ח:כ״ט):

(טז-יז) הנותן שלג כצמר, ממשיל האמירה ששלח לרע בציור השלג והכפור והקרח שמקפיא את המים, כן מדת הדין יקפיא מי החסד ויעצור את השפע הנזל ממעיני הישועה, ור"ל אם שלח אמרתו ארץ ובאמירה הזאת הוא נותן שלג כצמר ויפזר כפור כאפר וגם משליך קרחו כפתים עד שלפני קרתו מי יעמד ואין עומד בפני הרעה, בכ"ז עד מהרה ירוץ דברו, כי.