זְכֹ֤ר יְהֹוָ֨ה ׀ לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֮ י֤וֹם יְֽר֫וּשָׁלָ֥͏ִם הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ ׀ עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ׃

זכור - איננו מדבר על גלות טיטוס כאשר חשבו רבים, כי הנה אחרי כן הזכיר בת בבל. ועוד: כי טיטוס הרשע לא היה מזרע אדום, כי אנשי רומא הם יונים בראיות רק כאשר היה אדום תחת יד ישראל, היו שמחים במפלת ישראל, וככה כתוב בספר עובדיה: גם שישי ושמחי בת אדום והחרפה שהיו האדומיים מחרפים את ישראל יום שנלכדה ירושלם ונשרף ההיכל על יד הכשדים היתה קשה לישראל יותר מצרתו. וכן אמר: ואל תגדל פיך וזהו זכור האומרים לבבליים גלו וערו יסודות ירושלם, והנה ערו מגזרת פתהן יערה והיה ראוי להיות על משקל כלו מעשיכם והרי"ש חסירה דגש כמנהג, ובעבור שהוא סוף פסוק היתה המלה מלעיל כמו כלו בעשן כלו ובעבור היות הטעם במלת ערו האחרון באות הראשון, על כן שב גם ערו הראשון מלעיל.

יום ירושלים. יום חורבן ירושלים שהיו אומרים אלו לאלו ערו ערו עד היסוד בה, כלומר החריבו והפילו בנין ירושלים עד שתגלו היסוד אשר בה:

זכור וגו׳‎. לשלם להם גמול על זה:

את יום ירושלים. מה שעשו בעת חורבן ירושלי׳‎ אשר אמרו לבבלי׳‎ החריבו והשחיתו עד שתגלו היסוד אשר בה והסיתו אותם לעקור את הכל:

ערו. ענין חורבן והשחתה כמו ערות יסוד (חבקוק ג׳):

זכור ה', ר"ל אם אני זוכר תמיד את ירושלים ומתאבל עליה, כ"ש שאתה ה' יש לך לזכור לבני אדום את יום חורבן ירושלם אשר הם עזרו להחריבה: