שאלונו. לגזירת פעל כמו ישאלך לאמר, כשהיו מוצאים אותנו הבבליים השובים אותנו והיו אומרים לנו שנשיר להם השיר ציון אז היינו בוכים ואומרים להם איך נשיר: ופי' ותוללינו שמחה. היו שואלים אותנו דברי שיר ובכינורותינו שתלינו על הערבים היו שואלים אותנו שנשמח בהם, ויש מפרשים תוללינו כמו יללתינו ויהיה תוללינו בשקל תושבנו כלומר תחת יללתינו היו אומרים לנו שנשמח:
כי שם. ר״ל טעם העלמתם היה כי שם שאלו השבאים מאתנו לנגן על הכנורות דברי שיר:
ותוללנו. המהתלים והמלעיגים בנו שאלו דברי שמחה ואמרו לנו שירו לנו מן השיר אשר שוררתם בציון:
שובינו. מל׳ שבי:
ותוללנו. מל׳ הוללות ולעג וכן מהוללי בי נשבעו (לעיל ק״ב):
כי שם שאלונו שובינו דברי שיר, שהיה המנהג בימי קדם לשורר שירים בספור שבח הארץ והמדינה אשר הם בה, כמו שהיינו רגילים לשיר שירים בשבח ירושלים, ושאלונו על עסקי השיר הזה, ותוללינו (שאלונו דברי) שמחה, והיה שאלתם, שירו לנו משיר ציון, ר"ל שיר שהייתם משוררים בשבח ציון ובהצלחתכם בה, שירו לנו, כי עתה בבל היא לכם ארץ אחוזתכם כמו ירושלים, וארץ כשדים היא ארצכם כמו ארץ ישראל לפנים, וההצלחות שהיו לכם שמה הלא יש לכם עמנו, ומדוע לא תשירו על בבל השיר שהייתם שרים על ירושלים:
