אֶת־הַ֭שֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת בַּיּ֑וֹם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

את השמש - לבדה ואת הירח משתתפים ובעבור היות השמש בלילה תחת הארץ, אין כח לה ולולי אור הלבנה והכוכבים לא ישאר חי וצמח. ועם כל אלה הזכיר: כי לעולם חסדו שהוא עושה כן תמיד. ושב עתה להזכיר כי חייבים אנחנו להודות לשם על האותות שעשה בעבור עמו והחל למכה אחר שהזכיר למכה מצרים פרט בבכוריהם וזה חסד גדול עם ישראל להנקם מאויביהם.

את השמש. ונתן אותו שיהיה מושל ביום לתועלת העולם להאיר ולחמם את האויר והוא תועלת החיים והצמחים, וזה הוא חסד מאתו, והוא לעולם אין לו הפסק:

את השמש. ר״‎ל הודו לעושה את השמש למשול ביום וקבע לו תחומו ולא יעבור: