תְּהִלִּים קל״ו · ה׳

לעושה - הכל דבק עם הודו, זהו הרקיע - שהוא שמי הארץ.

לעושה השמים. אחרי כן הזכיר השמים והוא כלל לכל הגלגלים והככבים, ואמר שהוא עושה אותם והוא חדשם בתבונתו ועשה בחידושיהם חסד לעולם ואין להם הפסק זהו כי לעולם חסדו:

(ה-ו) לעשה, חוזר אל הנהגת הטבע, את השמים עשה בתבונה, וכבר בארנו זה בפי' משלי שבכ"מ ייחס החכמה אל בריאת הארץ, והתבונה אל מלאכת השמים, כי החכמה תבחין בין טוב לרע, והתבונה תבחין בין אמת ושקר, והשמים הם קיימים באיש, ואין שם מציאות טוב ורע, לא כן בארץ, רוקע הארץ על המים, כי ראשית הויית הארץ היתה מכוסה בתהומות, ואמר בזה בהוה לעושה, לרוקע, כי הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית, וקיום הבריאה היא בריאה מתמדת, ובארץ יש אפשרות תמיד שתחזור אל התהו ובהו כבתחלה, כי תחלת בריאתה היה שתהיה מכוסה במים וכן צריך להודות חסדו על מה שהוא.