זֹאת־מְנוּחָתִ֥י עֲדֵי־עַ֑ד פֹּה־אֵ֝שֵׁ֗ב כִּ֣י אִוִּתִֽיהָ׃

זאת - ידבר על לשון השם.

זאת מנוחתי. וכה אמר ה׳‎ זאת תהיה מנוחתי עדי עד ופה אשב כי מתאוה אני לה:

זאת, (חלק ג' תשובת ה') נגד מ"ש קומה ה' למנוחתך, משיב זאת מנוחתי עדי עד, ולא כמי שינוח במקום מפני הטלטול ויצוייר שיעזוב מקום זה אם ימצא מנוחה אחרת, כי פה אשב תמיד כי אויתיה מצד החפץ בגוף המקום מצד עצמו: