הַזֹּרְעִ֥ים בְּדִמְעָ֗ה בְּרִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ׃

הזורעים - המשיל הגלות לנגב שאין שם מים, והישועה כאפיקי מים ודימה בני הגלות הזורעי. והטעם: שומרי התורה.

הזורעים. לפי שדימה הגלות לארץ הנגב שהזורע יזרע בה בדמעה שמתחנן לאל יתברך שימטיר עליה ויקצור מה שזרע בברכה והדבר רחוק שהזורע בה יקצור ממנה אם לא יהיו רחמי האל יתברך כן ישראל בגלות עם כל צרתם והזריעה היא מעשה המצות ועושים אותם בדמעה מפני צרת הגלות ומחלים לאל יתברך שיוציאם מהגלות ויקצרו ברנה מה שזרעו בדמעה והקציר הוא הגמול הטוב:

הזורעים. אשר הזורעים במקום הנגוב ההוא הלא זרעו בדמעה בחשבם פן לא תצמח ויפסידו הזרע:

ברנה יקצרו. כשבא שם אפיקי המים והצמיחה הנה יקצרו התבואה ברנה: