תְּהִלִּים קכ״ג · ד׳

רבת - מדת זמן.

הלעג השאננים - כמו הספר המקנה.

הלעג - לעג השאננים.

והבוז - בוז לגאיונים והיא מלה אחת, כמו עליונים מגזרת גאה.

הלעג השאננים. חסר הנסמך כמו הארון הבדים: אמר שבעה נפשינו הלעג. לעגת השאננים שלועגים עלינו. או יהיה ה"א השאננים במקום למ"ד שבענו הלעג שאנחנו לשאננים ושבענו הבוז, והשאננים הגוים שהם שקטים ושאננים ואנחנו עניים וכואבים ביניהם ילעגו לנו:

ולגאיונים. מלה אחת בכתוב והוא כמו גאים אלא שנראית בו למ"ד הפעל ביו"ד והנו"ן נוספת. והוא כמו עליונים במשקל אלא שנשתנו תנועתיו מפני אות הגרון והוא בקרי שתי אותיות מלת לגאי יונים והוסיף בו ענין בקרי, כי גאי כמו גיאי ויונים מענין העיר היונה שהוא ענין אונאה:

רבת. הרבה שבעה נפשנו מן הלעג הבבלי׳‎ היושבי׳‎ שאנן והשקט:

הבוז. מן הבזיון אשר היא לגאי יוני׳‎ ר״‎ל אשר הגאים והמאנים בזו אותנו וכפל הדבר במ״‎ש למרבית הבזיון:

השאננים. ענין ההשקט והמנוחה כמו שאנן מואב (ירמיה מח):

לגאיונים. היא מלה מורכבת מלשון גאוה ומלשון אונאה וגזל כמו ואיש לא יונה (יחזקאל י״ח:ז׳):

רבת, זה רע וגדול יותר מה ששבעה לה נפשנו (כי הוא דבר הפולח ובוקע בעומק הנפש), מה שהלעג של השאננים הוא הבוז לגאיונים, שכבר באנו למדרגה התחתונה כ"כ עד שמה שהשאננים מלעיגים על צרותינו זה נעשה בוז לגאיונים שבהם, שבעלי הגאוה שביניהם מבזים אותם על שישימו לב ללעוג מעם שפל כזה שאין אנו חשובים בעיניהם אף להיות נושא הלעג, כמו שיבזו איש נכבד שילעג על מי שהוא בתכלית השפלות: