תְּהִלִּים קכ״ג · ד׳

רַבַּת֮ שָֽׂבְעָה־לָּ֢הּ נַ֫פְשֵׁ֥נוּ הַלַּ֥עַג הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים הַ֝בּ֗וּז (לגאיונים) [לִגְאֵ֥י יוֹנִֽים]׃ {פ}

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

רבת - מדת זמן.

הלעג השאננים - כמו הספר המקנה.

הלעג - לעג השאננים.

והבוז - בוז לגאיונים והיא מלה אחת, כמו עליונים מגזרת גאה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רד״ק

רבי דוד קמחי · פרובנס, המאה ה־13

הלעג השאננים. חסר הנסמך כמו הארון הבדים: אמר שבעה נפשינו הלעג. לעגת השאננים שלועגים עלינו. או יהיה ה"א השאננים במקום למ"ד שבענו הלעג שאנחנו לשאננים ושבענו הבוז, והשאננים הגוים שהם שקטים ושאננים ואנחנו עניים וכואבים ביניהם ילעגו לנו:

ולגאיונים. מלה אחת בכתוב והוא כמו גאים אלא שנראית בו למ"ד הפעל ביו"ד והנו"ן נוספת. והוא כמו עליונים במשקל אלא שנשתנו תנועתיו מפני אות הגרון והוא בקרי שתי אותיות מלת לגאי יונים והוסיף בו ענין בקרי, כי גאי כמו גיאי ויונים מענין העיר היונה שהוא ענין אונאה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

רבת. הרבה שבעה נפשנו מן הלעג הבבלי׳‎ היושבי׳‎ שאנן והשקט:

הבוז. מן הבזיון אשר היא לגאי יוני׳‎ ר״‎ל אשר הגאים והמאנים בזו אותנו וכפל הדבר במ״‎ש למרבית הבזיון:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

השאננים. ענין ההשקט והמנוחה כמו שאנן מואב (ירמיה מח):

לגאיונים. היא מלה מורכבת מלשון גאוה ומלשון אונאה וגזל כמו ואיש לא יונה (יחזקאל י״ח:ז׳):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

רבת, זה רע וגדול יותר מה ששבעה לה נפשנו (כי הוא דבר הפולח ובוקע בעומק הנפש), מה שהלעג של השאננים הוא הבוז לגאיונים, שכבר באנו למדרגה התחתונה כ"כ עד שמה שהשאננים מלעיגים על צרותינו זה נעשה בוז לגאיונים שבהם, שבעלי הגאוה שביניהם מבזים אותם על שישימו לב ללעוג מעם שפל כזה שאין אנו חשובים בעיניהם אף להיות נושא הלעג, כמו שיבזו איש נכבד שילעג על מי שהוא בתכלית השפלות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל