שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֵ֭לֶיךָ נָשָׂ֣אתִי אֶת־עֵינַ֑י הַ֝יֹּשְׁבִ֗י בַּשָּׁמָֽיִם׃

שיר וגו' היושבי. יו"ד יתירה:

שיר המעלות אליך נשאתי - ידבר המשורר על גדול הדור שהוא בגלות או במצור, על כן אליך נשאתי.

וטעם היושבי בשמים - כי כל הגזרות באות משם.

נשאתי. כשידבר על לשון בני הגלות פעם ידבר לשון יחיד דרך כלל ופעם דרך לשון רבים:

היושבי. היו"ד נוספת והוא כמו היושב אמר אין לי עזר בארץ ואיני מקוה העזר אלא ממך:

אליך נשאתי וגו׳‎. להיות צופים ומביטים לעזרה:

היושבי. אתה היושב בשמים:

היושבי. היו״ד יתירה:

שיר המעלות, בקשה על התשועה בהיות בטחונו בה' לבדו, אליך נשאתי את עיני ר"ל כי הבוטח בה' שיושיעהו ע"י אמצעיים טבעיים הוא נושא לבו אל ה' ועיניו על האמצעיים שמהם ועל ידם יצפה להשיג עזרתו, (שעז"א המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, ר"ל שהמתפלל על צרכי העולם הגם שיתן עיניו למטה על דברים השפלים, צריך עכ"פ שיהיה לבו למעלה אל המנהיג והמניע את הכל), אבל אנכי רק אליך נשאתי את עיני, אני מקוה שאתה תבחר האמצעים אל התשועה, לא באמצעות העולם השפל רק מצד שאתה היושבי בשמים ומנהיג ומניע את המערכת: