לכל תכלה - קץ בלשוננו פעם ראש ופעם סוף, כמו: על שני קצותיו, מקצה גבול מצרים, מקץ שבע שנים תעשה שמטה, מקץ שבע שנים תשלחו. ורבי משה אמר: כי תכלה מגזרת וכל בשליש כמו מדה על משקל מתגרת ידיך.
לכל תכלה. להשלמת הדברים ראיתי קץ כלומר ראיתי והכרתי קצת תכליתם: אבל מצותיך רחבה מאד. ואין לה קץ ואע"פ שהמצות יש להם קץ וחשבון ידוע הענפים היוצאים מהם רחבים לאין קץ, ועוד פירשו בו על מצות הלב שהם לאין קץ אבל מצות הגוף יש להם קץ, ואמר מצותך לשון יחידה דרך כלל:
לכל תכלה. לכל דבר אשר יש להם תכלה הנה בעין השכל ראיתי את הקץ אבל מצותיך רחבה היא מאוד ואין עמדי לבוא עד סוף תכלית מסתורה א״כ בוודאי אין לה תכלה כי אם היה לה הייתי רואה הקץ בעין השכל כמו שראיתי בכל בעלי התכלית:
(מצות) לכל תכלה, ונגד מ"ש כל מצותיך אמונה שקר רדפוני, שרדפוהו במה שאמרו ששקר הוא מה שדוד אומר שכל המצות הם אמונה, משיב לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד ר"ל בכל הדברים שבעולם אם רוצים להשיג התכלית צריך תחלה שיהיה קץ, היינו שישלם הדבר, כי התכלית לא יבא רק בגמר המעשה, כמו שהישיבה בבית ועל הכסא שהוא התכלית, לא יהיה רק אם נגמר הבית והכסא, אבל מצותך אחר שהיא רחבה מאד וא"א להשיג בה קץ, כי המצות הם רבים בלי קץ, ובכ"ז יושג התכלית, כי כל מצוה היא תכלית לעצמה וגם ההליכה אחר המצות היא תכלית בפ"ע, כי עקר תכלית המצוה היא האמונה שמאמין בה' ושומע מצותיו, ונחת רוח הוא לפניו שאמר ונעשה רצונו:
