תְּהִלִּים קט״ז · ח׳

כי - כמה פעמים הצלת נפשי.

וטעם את עיני - שהיה חושב שימות, כמו: ויבך חזקיהו.

ואת רגלי - כי בהם התנועה שיוכל לברוח.

כי. כמו שהיית מבטיח את נפשי כן עשית:

כי חלצת את נפשי ממות. שהיתה קרוב למות בצרה שהייתי בה:

את עיני מן דמעה. וחלצה עיני מדמעה שלא בכיתי כמו שהייתי בוכה בצרתי:

את רגלי מדחי. וכן חלצת את רגלי בהיותי נדחה וגולה:

כי חלצת. כי מעולם הוצאת נפשי מן המות ומנעת את עיני מן דמעה ואת רגלי חשכת שלא יהיו דחוים ממקום אל מקום להיות נעים ונדים:

חלצת. ענין הוצאה ושליפה כמו בצרה קראת ואחלצך (לעיל פ״א):

כי, מסב פניו אל ה', אומר מה שחלצת את נפשי ממות, הגם שנגזר עלי מיתה, ומה שחלצת את עיני מן דמעה שבכיתי לפניך, (כמ"ש ויבך חזקיה בכי גדול), הנה בזה חלצת את רגלי מדחי, בזה הצלתני שלא ידחו רגלי מדרך הטוב והישר כי מעתה. אתהלך לפני ה' בארצות החיים, שמעתה כל זמן שאהיה בארצות החיים ואחיה אתהלך תמיד לפני ה', כצדיקים המתהלכים לפני ה' כמ"ש התהלך לפני והיה תמים, ולא ידחו רגלי: