תְּהִלִּים קי״ג · ט׳

מֽוֹשִׁיבִ֨י ׀ עֲקֶ֬רֶת הַבַּ֗יִת אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃ {פ}

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

מושיבי עקרת - במשקל גברת ואין המלה סמוכה אל הבית, העקרה יושיבנה והיא שבה בית כמו מושיב יחידים ביתה והבית, כמו: בית אהרן, בית יעקב, איש וביתו.

וטעם אם הבנים - כי תהיה העקרת אם הבנים שמחה, כדברי חנה: כי שמחתי בישועתך וחתם המשורר במלת הללויה, על אלה נפלאות שיעשה השם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רד״ק

רבי דוד קמחי · פרובנס, המאה ה־13

מושיבי. והנה הופך הטבעים שמושיב העקר' שיהיו לה בני הבית: ומלת עקרת. אינה סמוכה למלת הבית אלא יאמר במוכרת עקרה ועקרת, וכן עטרת ממלכת מלחמת, והעקרה תהיה שמחה עמהם תחת אשר היתה עצבה: ואמר הללויה. כלומר על כל אלה הנפלאות שיעשה האל חייבים אתם להללו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

מושיבי. הוא מושיב את העקרה בבית כי בעודה עקרה שבתה הבית מעט פעם בחוץ פעם ברחובות להפג צערה וה׳‎ בהשגחתו פותח רחמה ותלד ותשב בבית ותהיה א״‎כ אם הבנים שמחה בהיותה יושבת בביתה עם בניה:

הללויה. בעבור כל זה הללו את יה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

מושיבי, וגם העקרת של הבית, האשה ששתתה כוס עקרים, (כי היה להם אשה מיוחדת לנוי והיא היתה שותה כוס עקרים שלא תלד) בכ"ז ירפא אותה בהשגחתו עד שתהיה אם הבנים שמחה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל