מֽוֹשִׁיבִ֨י ׀ עֲקֶ֬רֶת הַבַּ֗יִת אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
מושיבי עקרת - במשקל גברת ואין המלה סמוכה אל הבית, העקרה יושיבנה והיא שבה בית כמו מושיב יחידים ביתה והבית, כמו: בית אהרן, בית יעקב, איש וביתו.
וטעם אם הבנים - כי תהיה העקרת אם הבנים שמחה, כדברי חנה: כי שמחתי בישועתך וחתם המשורר במלת הללויה, על אלה נפלאות שיעשה השם.
מושיבי. והנה הופך הטבעים שמושיב העקר' שיהיו לה בני הבית: ומלת עקרת. אינה סמוכה למלת הבית אלא יאמר במוכרת עקרה ועקרת, וכן עטרת ממלכת מלחמת, והעקרה תהיה שמחה עמהם תחת אשר היתה עצבה: ואמר הללויה. כלומר על כל אלה הנפלאות שיעשה האל חייבים אתם להללו:
מושיבי. הוא מושיב את העקרה בבית כי בעודה עקרה שבתה הבית מעט פעם בחוץ פעם ברחובות להפג צערה וה׳ בהשגחתו פותח רחמה ותלד ותשב בבית ותהיה א״כ אם הבנים שמחה בהיותה יושבת בביתה עם בניה:
הללויה. בעבור כל זה הללו את יה:
מושיבי, וגם העקרת של הבית, האשה ששתתה כוס עקרים, (כי היה להם אשה מיוחדת לנוי והיא היתה שותה כוס עקרים שלא תלד) בכ"ז ירפא אותה בהשגחתו עד שתהיה אם הבנים שמחה:
