אֲב֘וֹתֵ֤ינוּ בְמִצְרַ֨יִם ׀ לֹא־הִשְׂכִּ֬ילוּ נִפְלְאוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א זָ֭כְרוּ אֶת־רֹ֣ב חֲסָדֶ֑יךָ וַיַּמְר֖וּ עַל־יָ֣ם בְּיַם־סֽוּף׃

אבותינו, לא השכילו נפלאותיך - האותות והמופתים שעשית במצרים.

רוב חסדיך - עם ישראל במכת ערוב ודבר וברד וחשך ומכת בכורים.

וימרו על ים - שאמרו: הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים, או מאנו לעבור הים.

אבותינו. בצאתם ממצרים:

לא השכילו נפלאותיך. שעשית במצרים, ולא זכרו את רוב חסדיך. כי חסדים ונפלאות שעשית עמהם בהוציאך אותם מבית עבדים ביד חזקה ובמכות שהבאת על המצריים הבדלת בינם ובין מצרים שהיתה המכה משולחת בכל הארץ והם היו נבדלים ממנה, ואחר צאתם כשרדפו מצרים אחריהם אמרו המבלי אין קברים במצרים:

ולא השכילו ולא זכרו. כי מי שעשה להם במצרים הנפלאות יצילם מיד המצרים הרודפים אחריהם אלא המרו האל יתברך וחשבו שלא יוכל להצילם וזהו וימרו על ים בים סוף:

במצרים. בצאתם ממצרים:

לא השכילו. לא נתנו לב להשכיל הנפלאות שעשית במצרים:

בים סוף. עודם בים סוף מרו בה׳‎ ואמרו כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר וירדפו אחרינו:

וימרו. מרדו וסרבו:

אבותינו, מבאר חטא אבותיהם, שגם בעודם במצרים חטאו, והנה שם היה להם להשכיל גדולת ה' ויכלתו מצד הנפלאות שעשה לעיני פרעה ולעיני כל מצרים ולעבדו מצד יראת הרוממות, והם לא השכילו נפלאותיך, והסתפקו בהם ולא היה להם אמונה שלימה, כי חשבו שנעשו בלאט ותחבולה, ועכ"פ היה להם לזכור חסדי ה' ולעבדו מצד הכרת הטובה ויראת הגמול והעונש, אבל הם לא זכרו רוב חסדיך וכמ"ש ביחזקאל ח' ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ולא אבו שמוע, עד שלכן וימרו על ים בים סוף שהסתפקו, ביכלתו וכפרו בטובותיו, כמ"ש הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים, ומוסיף בים סוף, שגם בתוך הים מרו כקבלת חז"ל שפסל מיכה עבר עמהם בים: