תְּהִלִּים ק״ו · ד׳

זכרני - זה המשורר יתפלל אל השם, אולי יראה עת הישועה כאשר תרצה עמך ותבא עת ישועתך.

זכרני. אם הפסוק הזה אמרו המזורר על עצמו בקש מהאל שיקום מקברו עם המתים שיחיו בעת גאולתנו וכן בפסוק הבא אחר זה. או אמר הפסוק על לשון בני הגלות הזה כי כל אחד מבקש מהאל שיזכה לראות הגאולה ואומר זכרני ה' בעת שהיה רצונך בעמך, ותוציאם מגלותם זכרני ורצה גם בי שאחיה עד עת הגאולה:

זכרני. התפלל דוד על עצמו ואמר זכור גם אותי כשתהיה מרוצה לעמך ופקדני לטובה בעת בוא ישועתך:

פקדני. ענין השגחה וזכרון:

זכרני, מפני שיתחיל לספר איך ישראל חטאו, ואיך עי"כ נתנו ביד צריהם, בקש שלא יזכירהו ה' לא בין החוטאים ולא בין הנענשים, ויש הבדל בין זכירה ובין פקידה, שהזכירה היא רק שזוכר את הדבר, והפקידה היא בשיתעורר לעשות לו איזה גמול טוב או רע, ובקש זכרני ה' ברצון עמך, שלא תזכרני עם העת שהיית עליהם בכעס רק עם הרצון, בעת שרצית אותם כי היה מעשיהם טובים, ופקדני בישועתך, שלא תפקדני להעניש אותי עם נענשים, רק בעת שתושיע ותעשה טוב חסד: